×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) וַֽיְהִי֙ בִּשְׁנַ֣ת שָׁלֹ֔שׁ לְהוֹשֵׁ֥עַ בֶּן⁠־אֵלָ֖ה מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֑ל מָלַ֛ךְ חִזְקִיָּ֥ה בֶן⁠־אָחָ֖ז מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה׃
Now it came to pass in the third year of Hoshea son of Elah king of Israel, that Hezekiah the son of Ahaz king of Judah began to reign.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
(א-ג) מלכות חזקיהו * – דברי הימים ב כ״ט:א׳-ב׳
וַהֲוָה בִּשְׁנַת תְּלַת לְהוֹשֵׁעַ בַּר אֵלָה מַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל מְלַךְ חִזְקִיָהּ בַר אָחָז מֶלֶךְ שִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה.
בשנת שלש – למרדו של הושע.
In the third year. Of Hoshei'a's rebellion.⁠1 2
1. See above, 17:1, and Rashi there.
2. I.e., in the third year of Hoshei'a's rebellion against Ashur and declaring his independence, Chizkiyoh became king (Metzudat David).
ויהי בשנת שלש להושע בן אלה – שנת שלש למרדו כמו שפי׳ (רד״ק מלכים ב י״ז:א׳).
(הקדמה)
פרשת שש עשרה תספר מלכות חזקיהו מלך יהודה, ושעלה סנחריב על כל ערי יהודה ואחר כך רצה לעלות על ירושלם, והדברים אשר שלח ביד עבדיו לאמר לחרף את חזקיהו ולהמס את לבב העם, ומה שקרה לסנחריב על זה מהעונש. ותספר עם זה החולי שחלה חזקיהו ומה שנבא ישעיהו עליו, ונס צל המעלות ושאר הדברים שקרו בימיו. תחלת הפרשה ויהי בשנת שלש להושע וגומר, עד בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וגומר. והנה שאלתי בפרשה הזאת שש השאלות:
השאלה הראשונה במה שספר הכתוב שחלה חזקיהו ושבא אליו ישעיהו לאמר צו לביתך כי מת אתה וגומר, ולא מצינו שהקדוש ברוך הוא יצוה לצדיקים שיצוו אל ביתם כי הם מעצמם עושים זה, והנה אברהם בהיותו זקן בא בימים צוה על נישואי יצחק, ויעקב קרא לבנו ליוסף וצוהו על קבורתו, ודוד צוה לשלמה בנו והשם יתברך לא צוה את אחד מהם שיעשה צואתו, כל שכן שלא מצאנו שחזקיהו עשאה, ואם כן האבות שלא בא אליהם דבר השם על זה עשו צוואתם וחזקיהו שצוהו השם שיעשה לא עשה אותה אבל התפלל לשם יתברך זכור נא את אשר התהלכתי לפניך באמת וגו׳, והטענה הזאת אין כחה להצילו מהמות הטבעי׳, וכמה מהצדיקים עבדו את ה׳ ומתו כשהגיעה שעת פקודתם, וכמו שמצינו במשה רבינו עליו השלום:
השאלה השנית בדברי ישעיהו, אם במה שאמר והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה, וזה כי למה הגביל ימי חייו ולמה היו בזה המספר חמש עשרה שנה לא פחות ולא יותר? והיה די במה שיעדו שירפא השם לו ושביום השלישי יעלה בית ה׳, כל שכן שעם הט״ו שנה הנה לא הגיעו ימיו כי אם לחמשים וארבע שנה כמו שאוכיח אחרי זה, ונשאר אם כן קרוב לכרת, ואם באמרו גם כן קחו דבלת תאנים וימרחו על השחין ויחי, וידוע שחזקיהו לא היה חליו השחין בלבד שהוא חולי נקל ובלתי מסוכן, ולא נאמר עליו חלה חזקיהו למות, אבל היה השחין מקרה החולי ומה היה הצורך לרפאת המקרה בהשאר החולי והסבה במקומה? וזה בין שיהיה דבלת תאנים תרופה נסיית כדעת חז״ל (מכילתא פר׳ בשלח דף י״ח ע״ג) או טבעיית כדעת הרלב״ג:
השאלה השלישית בדברי חזקיהו מה אות כי ירפא ה׳ לי, כי הנה ישעיהו היה נביא מוחזק ליי׳ ולא היה ראוי שישאלהו אות כי נאמן האיש לנביא, כל שכן בהיות המועד קרוב ליום השלישי. ויקשה עוד שהנביא יעדו בשלשה דרכים, האחד הנני רופא לך, רוצה לומר שלא ימות ויקבל רפואה, השני ביום השלישי תעלה בית ה׳, רוצה לומר שלא יתארך חליו, השלישי והוספתי על ימיך ט״ו שנה, וכאשר שאל חזקיהו האות לא רשם כי אם שני הדברים הראשונים, מה אות כי ירפא ה׳ לי ועליתי ביום השלישי בית ה׳, ומתוספת החמש עשרה שנה שהיה דבר יותר מופלא שיודיע השם לבן אדם מדת ימיו מה היא לא שאל עליה אות, והיה יותר ראוי לשאלו עליו, להיותו יעוד לימים רבים לא על היעוד שהיה לשלשה ימים:
השאלה הרביעית במהות הנס, שאם היה חזרת השמש לאחור עשר מעלות כפי מה שנראה מפשוטי הכתובים, יקשה מאד איך הסכים השם יתברך לעשות נס בגרם הגלגל לדבר בלתי הכרחי כזה, רוצה לומר שיאמין חזקיהו שירפאהו השם ביום השלישי? והוא לא שאל אות עליון כזה כי אם אות מה, והנה לנבואת משה במצרים הספיקו הפכת המטה לנחש והמים לדם, וכדי שיאמין חזקיהו ברפואתו נצטרך לשנות סדרי בראשית, והנה נס יהושע היה לסבות הכרחיות מה שלא היה בכאן כמו שאבאר אחר זה:
השאלה החמשית כי אם היה הנס הזה בתנועת הגלגל כמו שיור׳ פשט הכתובי׳, הנה לא יהיה צורך מה שנאמר ביהושע ולא היה כיום ההוא לפניו ולאחריו, אחרי שהיה זה הנס שנעשה לחזקיהו גדול ונפלא כנס אשר נעשה ליהושע, ואם אותו נס היה בתפלת יהושע בלבד גם כן היה הנס הזה בתפלת ישעיהו:
השאלה הששית במה שאמר חזקיהו נקל לצל לנטות עשר מעלות, וזה כי הוא יאמר כי נטיית הצל תהיה מצד תנועת השמש, ולפי תנועת השמש מעט מעט יטה הצל לנכחו, ובהיות הענין כן איך חשב חזקיהו שהיה נקל חזרת השמש בתנועתו לאחור, בהיותו המופלא שבנסים כיון שנשתנה בו סדר הגרמים השמימיים? והנני מפרש הפסוקים באופן שיותרו השאלו והספקות האלה כלם:
(א) ויהי בשנת שלש וגומר. אחרי שנשלם ספור מלכי ישראל וגלות עמו, חזר הספור למלכי יהודה בעניניהם אשר נשארו בארצם, וזכר שחזקיהו בן אחז מלך בשנת שלש להושע, והיה המספר הזה למרדו כמו שפירשתי למעלה.
בשנת שלש – רצה לומר: אחר שעבר שלש להושע, בתחילת ד׳ למלכו מעצמו, כי הושע מלך מעצמו בי״ג לאחז, וימי מלכות אחז היו ט״ז שנה, וכלו אם כן בד׳ להושע, ואז מלך חזקיה.
כעת עובר המקרא לממלכת יהודה: וַיְהִי בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ לְמרדו של1 הוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל במלך אשור, מָלַךְ חִזְקִיָּה בֶן אָחָז מֶלֶךְ יְהוּדָה על ממלכת יהודה:
1. רש״י, רד״ק.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(ב) בֶּן⁠־עֶשְׂרִ֨ים וְחָמֵ֤שׁ שָׁנָה֙ הָיָ֣ה בְמׇלְכ֔וֹ וְעֶשְׂרִ֤ים וָתֵ֙שַׁע֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלָ֑͏ִם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ אֲבִ֖י בַּת⁠־זְכַרְיָֽה׃
He was twenty-five years old when he began to reign; and he reigned twenty-nine years in Jerusalem; and his mother's name was Abi the daughter of Zechariah.
מקבילות במקראתרגום יונתןמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

בַּר עַסְרִין וַחֲמֵשׁ שְׁנִין הֲוָה כַד מְלַךְ וְעַסְרִין וּתְשַׁע שְׁנִין מְלַךְ בִּירוּשְׁלֵם וְשׁוּם אִמֵיהּ אֲבִי בַּת זְכַרְיָה.
ועשרים וכו׳ – ומקוטעות היו.
בֶּן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה הָיָה חזקיה בְמָלְכוֹ וְעֶשְׂרִים וָתֵשַׁע שָׁנָה ומקוטעות היו1 מָלַךְ על ממלכת יהודה, ומקום מושב ממלכתו היה בִּירוּשָׁלִָם, וְשֵׁם אִמּוֹ אֲבִי בַּת זְכַרְיָה:
1. מצודת דוד.
מקבילות במקראתרגום יונתןמצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(ג) וַיַּ֥עַשׂ הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑הי״י֑ כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר⁠־עָשָׂ֖ה דָּוִ֥ד אָבִֽיו׃
And he did that which was right in the eyes of Hashem, according to all that David his father had done.
מקבילות במקראתרגום יונתןרלב״גאברבנאלמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וַעֲבַד דְכָשַׁר קֳדָם יְיָ כְּכֹל דַעֲבַד דָוִד אֲבוּהִי.
ויעש הישר בעיני י״י ככל אשר עשה דוד אביו – הנה בזה הוסיף על דוד כי הוא לא חטא אך עשה תמיד הישר בעיני י״י ודוד חטא על דבר אוריה.
ושחזקיהו עשה הישר בעיני ה׳ ככל אשר עשה דוד אביו, ובזה העיד על מדרגת שלמותו, שכל שאר המלכים לא הגיע אחד מהם אל מעלת דוד בחסידות ויראת שמים כי אם חזקיהו שהיה ישר וחסיד בכל דבר חסידות כדוד ונוסף עליו, שדוד חטא בדבר אוריה וחזקיהו לא חטא באשת איש ולא בשפיכות דמים.
וַיַּעַשׂ חזקיה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה לאורך כל חייו כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה דָּוִד אָבִיו1:
1. ומבחינה מסוימת אף הוסיף על דוד, שכן הוא לא חטא ועשה תמיד הישר בעיני ה׳ ודוד חטא על דבר אוריה, רלב״ג.
מקבילות במקראתרגום יונתןרלב״גאברבנאלמקראות שלובותהכל
 
(ד) ה֣וּא׀ הֵסִ֣יר אֶת⁠־הַבָּמ֗וֹת וְשִׁבַּר֙ אֶת⁠־הַמַּצֵּבֹ֔ת וְכָרַ֖ת אֶת⁠־הָֽאֲשֵׁרָ֑ה וְכִתַּת֩ נְחַ֨שׁ הַנְּחֹ֜שֶׁת אֲשֶׁר⁠־עָשָׂ֣ה מֹשֶׁ֗ה כִּ֣י עַד⁠־הַיָּמִ֤ים הָהֵ֙מָּה֙ הָי֤וּ בְנֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵל֙ מְקַטְּרִ֣ים ל֔וֹ וַיִּקְרָא⁠־ל֖וֹ נְחֻשְׁתָּֽן׃
He removed the high places, and broke the pillars, and cut down the Asherah. And he crushed the brazen serpent that Moses had made, for until those days the Children of Israel offered to it; and it was called Nehushtan.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
הוּא אַעֲדֵי יַת בָּמָתָא וּתְבַר יַת קָמָתָא וְקָץ יַת אֲשֵׁירָתָא וּפְסֵיק יַת חִוְיָא דִנְחָשָׁא דַעֲבַד מֹשֶׁה אֲרֵי עַד יוֹמַיָא הָאִינוּן הֲווֹ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מַסְקִין בּוֹסְמִין לֵיהּ וַהֲווֹ קָרָן לֵיהּ נְחוּשְׁתָּן.
וכתת נחש הנחשת אשר עשה משה – העיד ר׳ יהושע לפני רבי על ר״מ שאכל עלה של ירק בבית שאן והתיר רבי את בית שאן כולה על ידו. חברו עליו אחיו ובית אביו א״ל מקום שאבותיך ואבות אבותיך נהגו בו איסור אתה תנהוג בו היתר, דרש להם מקרא זה, וכתת נחש הנחשת אשר עשה משה כי עד הימים ההמה היו בני ישראל מקטרים לו ויקרא לו נחשתן, אפשר בא אסא ולא בערו בא יהושפט ולא בערו והלא כל ע״א שבעולם אסא ויהושפט בערום, אלא מקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו אף אני מקום הניחו לי אבותי להתגדר בו, מכאן לת״ח שאמר דבר הלכה שאין מזיחין אותו, ואמרי לה שאין מזחיחין אותו, ואמרי לה שאין מזניחין אותו.
ויקרא לו נחשתן – לשון בזיון. כלומר: מה צורך בזה, אינו אלא נחש נחושת.
And he called it Nechushton. A derogatory expression,⁠1 as though to say, "Why is this necessary?⁠2 It is nothing but a copper serpent.⁠"3
1. The additional "nun" to the word נחשת serves to belittle and mock the subject. See II Shemuel 13:20.
2. The copper serpent was not destroyed before now because it was incorrectly believed that one may not destroy any object that was made as a result of a Divine command. The serpent was originally made to encourage the Bnei Yisroel to pray to God after they were bitten by poisonous snakes. See Bemidbar 21:4-10 and Tosfos in Maseches Chulin 7a. It is also possible that they kept the copper serpent as a remembrance of the great miracle that occurred, just as they kept the jar of manna, in Shemot 16:33-35.
3. Alternatively, the Bnei Yisroel who were worshiping it called it the Nechushton (Targum).
ויקרא לו נחשתן – לשון בזיון, כלו׳ הראה להם שלא היה בו שום קדושה אלא כבנחושת אחר.
וכתת נחש הנחשת – יש מרז״ל שאמרו שוחק וזורה לרוח כי היה אסור בהנאה, ומהם אמרו כי לא היה אסור בהנאה כי משה רבינו ע״ה משלו עשה אותו, שנאמר: עשה לך שרף (במדבר כ״א:ח׳) – משלך, שהעובדים אותו לא היו יכולים לאוסרו כי אין אדם אוסר דבר שאינו שלו. ובדין הוא נמי דכתותי לא הוה צריך, אלא כיון דחזא חזקיה דקא טעו ישראל בתריה עמד וכתתו.
כי עד הימים ההמה היו בני ישראל מקטירים לו – מעת שהרעו מלכי יהודה וטעו ישראל אחר עבודה זרה עד הימים ההמה שמלך חזקיהו היו בני ישראל מקטרים לו. כיון שמצאו כתוב: וראה אותו וחי (במדבר כ״א:ח׳), היו חושבים כי טוב הוא להיות אמצעי ולעבוד אותו. והיה מונח מימות משה זה הנחש לזכרון הנס כמו צנצנת המן. ואסא ויהושפט שלא בערוהו כאשר בערו שאר העבודה זרה, מפני שלא מצאו כשמלכו שהיו עובדין ומקטרים לזה הנחש, והיו מניחים אותו לזכרון הנס, וחזקיהו ראה לבער אותו כשביער העבודה זרה כי בימי אביו היו עובדים לו כמו לעבודה זרה, אע״פ שהטובים היו זוכרים בו הנס, אמר טוב לבער אותו וישכח הנס מלהניחו ויטעו בני ישראל היום או מחר אחריו.
ורבותינו ז״ל אמרו: אפשר בא אסא ולא בערו, בא יהושפט ולא בערו, והלא כל עבודת גלולים שבארץ יהודה אסא ויהושפט ביערום, אלא מקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו.
ויקרא לו נחשתן – דרך בזיון, כלומר: אינו אלא נחשת, מה כח יש בו להרע ולהטיב. בעת שכתתו קרא לו כן. אמר להם לישראל: איך יעלה בלב אדם כי זה יועיל כי אינו אלא נחשת. ותוספת הנו״ן להקטינו, כיו״ד האמינון (שמואל ב י״ג:כ׳), וי״ו נו״ן: אישון (דברים ל״ב:י׳), שבתון (שמות ט״ז:כ״ג).
ויונתן תרגם: והיו קרן ליה נחושתן, כלומר: ישראל שהיו עובדים אותו היו קורין אותו נחשתן.
וכִּתַּת נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת – שבר וריצץ, מן ״וְכַתּוֹתִי מִפָּנָיו צָרָיו״ (תה׳ פט, כד),⁠1 וממנו: ״שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית״ (שמ׳ כז, כ).⁠2
1. רס״ג תרגם שם: פאני אחטם אעדאה (= אשבור את אויביו).
2. השווה ריב״ג, אלאצול, ׳כתת׳, עמ׳ 334, שו׳ 14 (השורשים, עמ׳ 232); פרחון, ׳כתת׳: ״שִבּור״; רד״ק, השורשים, עמ׳ שמד.
[240ב] וכתת נחש הנחשת כסר ורצ׳ץ׳א מן וכתותי מפניו צריו ומנה שמן זית זך כתית
א. ורצ׳ץ׳ ] ב: ורץ׳ (לפי הערבית הקלאסית). על רצ׳ץ׳ שבבניין שני ראה בלאו, מילון, ׳רצ׳ץ׳, עמ׳ 252.
נחשתן – פי׳ הקמחי תוספת האותיות למעט, כלומר שלא היה לו תועלת על דרך ״האמינון״ (שמואל ב י״ג:כ׳).
הוא הסיר את הבמות – הם שנעשו להקריב בהם לש״י אשר לא סרו בימי מלכי יהודה הראשונים.
ושבר המצבות – כי התורה אמר לא תקים לך מצבה ואע״פ שהיא לש״י כ״ש כשהיתה לשם ע״ג כמו שאחשוב שהיה הענין באלו המצבות.
היו בני ישראל מקטרים לו – הנה חשבו שתהיה לזאת הצורה מדרגה אלהית מפני שעשאה משה והיה כל הנשוך וראה אותו וחי והנה קרא לו חזקיה נחשת שלהן כאילו יאמר שאין לזאת הצורה כח כי אם מה שיש מהכח לנחשת.
העשירי הוא להודיע כי מה שימשך ממנו רע אף ע״פ שכוון לתכלית טוב ראוי להרחיקו ואע״פ שסודר עניינו על יד השלם שבאנשים וכל שכן כשהיה מביא לעבוד עבוד׳ אלילים הלא תראה כי נחש הנחשת שנעשה במצות השם יתברך על יד משה רבינו להציל הנשוכים כשיראו אותו כתת אותו חזקיהו בראותו שהיו ישראל טועים אחריו.
ולכן זכר שהסיר את הבמות שהיו מעלים עליהם ביהודה וירושלם לשם ה׳, כי עם היות שהמלכים אשר קדמו אליו אסא ויהושפט ויהואש עשו גם כן הישר בעיני ה׳. היה נאמר בם עוד העם מזבחים ומקטרים בבמות, עד אשר בא חזקיהו והסירם כדי שלא יעלו עולה וזבח כי אם על מזבח ה׳. וכן שבר את המצבות וכרת את האשרה שהיו בימי אחז אביו, וגם כן כתת נחש הנחשת אשר עשה משה במדבר (במדבר כ״א), לפי שישראל היו מקטרים לו בחשבם שהיה בו אלהות מפני שעשאו משה והיה כל הנשוך וראה אותו וחי, ומשה ע״ה הניחו לזכרון הנס כמו שהניח צנצנת המן, וידמה שבימי אסא ויהושפט לא טעו ישראל אחריו, אבל היה עומד לזכרון כפי מה שהונח ולכן לא ביערוהו בזמן אותם המלכים יראי ה׳ וחושבי שמו, אך בימי אחז שנמשכו העם לעבוד ולקטר לפניו ראה חזקיהו לבערו ולכן כתת אותו, ואחז״ל (ע״ז מ״ד ע״א) שהיה שוחק וזורה לרוח להיותו אסור בהנאה, וקרא אותו נחשתן, רצה לומר שלא היה בו כח ולא אלהות אחר כי אם היותו נחשת בטבעו. ורבותינו ז״ל (חולין ו׳ ע״ב) אמרו אפשר בא אסא ולא ביערו בא יהושפט ולא ביערו? אלא מקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו, ובמסכת ברכות (ברכות י׳:) אמרו, תנו רבנן ששה דברים עשה חזקיהו, שלשה הודו לו ועל שלשה לא הודו לו, גנז ספר רפואות והודו לו, כתת נחש הנחשת והודו לו, גירר עצמות של אביו על המטה של חבלים והודו לו, ועל שלשה לא הודו לו, סתם מוצא מי גיחון ולא הודו לו, קצץ דלתות ההיכל ושגרם למלך אשור ולא הודו לו, עבר ניסן בניסן ולא הודו לו וכו׳:
וכתת נחש הנחושת – בס״א כ״י וכתת את נחש והתרגום מסייעו שתרגם ופסיק ית חויא. ולא ראיתי כן בשאר ספרים. אדרבא יש להוכיח מהמסורת דלא כתיב את ונשמעיניה מן הדא דבמסרה רבתי נמסר סימן י״ט פסוקים בספר מלכים דכתיב בהו את את את ודין חד מנהון שמעת מינה דדל את זה מהכא דאי לאו הכי הוו להו ד׳ את בפסוקא הדין והוא לן למימנינהו בהדי ע״ז פסוקים דאית בהו את את את את וסימנהון במסרה רבתא.
וכתת – ענין כתישה, כמו: וכתתו חרבותם (ישעיהו ב׳:ד׳).
את הבמות – מה שהקריבו עליהם לגבוה, ובאיסור נעשו, כי מעת שנבנה הבית נאסרו הבמות אשר עשה משה. בעת נשלח בישראל הנחשים השרפים, צוהו ה׳ לעשות נחש נחושת להביט בו נשוך וחי, כמו שנאמר בתורה (במדבר כ״א:ח׳).
מקטרים לו – בחשבם שיש בו אלהות, על כי נתרפא הנשוך כאשר הביט בו.
נחשתן – כאומר, מה זה, הלא הוא רק נחושת ולהקטין מעלתו הוסיף הנו״ן, כי כן דרך המקרא, וכן: האמינון אחיך (שמואל ב י״ג:כ׳).
וכתת נחש הנחשת פי׳ התוספות בחולין (ז׳ ע״א) שאסא ויהושפט לא בערום שטעו שמפני שנעשה על פי הדבור אסור לבערו, נראה פי׳ כי יש פלוגתא בחולין דף מ״א אם אדם אוסר דבר שאינו שלו במעשה זוטא ובע״ז דף נ״ד אמר עולא אר״י אף על פי שאמרו המשתחוה לבהמת חברו לא אסרה עשה בה מעשה אסרה, ולמד לה ממה שגנז חזקיה הכלי שרת ששמש בהם אחז לעבודה זרה, שמזה מוכח שאדם אוסר דבר שאינו שלו במעשה, ושם דף נ״ג ע״ב, עמ״ש רב ישראל שזקף לבנה וכו׳ מכדי כתיב ואשריהם תשרפון באש והא אין אדם אוסר דבר שאינו שלו, הק׳ הר״ן בשם הרמב״ן דלמא לזה אסר רחמנא משום דעבד בה מעשה ותירץ דרב פליג אדעולא וס״ל דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו במעשה, ואם כן הראשונים היו ס״ל כדעת רב, וחזקיה לשיטתו שגנז כלים של אחז שס״ל דבמעשה אוסר דבר שאינו שלו, לכן כתת נחש הנחושת, ועל זה אמר ויקרא לו נחשתן היינו שנעשה כמו נחושת שלהם שיכולים לאסרו, אחר שעשו בו מעשה.
נחשתן – לשון בזיון (רש״י) אליל נחשת, ושאר האלילים הם כסף וזהב, ולפי דברי אוהב גר הברת תן בשם תרתן (י״ז) הוראתה גוף, ומצאנו בתלמוד הבבלי (כתובות ע״ה.) טב למיתב טן דו ופרש״י שני גופים, א״כ נחשתן ר״ל גוף או גולם נחשת.
הוּא הֵסִיר אֶת הַבָּמוֹת אשר נעשו באיסור1 אף אם נועדו להקריב בהן לה׳2, וְשִׁבַּר אֶת הַמַּצֵּבֹת שנאסרו אפילו אם היו לשם ה׳3, וְכָרַת אֶת הָאֲשֵׁרָה – אילן הנעבד לעבודה זרה, וְכִתַּת – וְכִתֵּשׁ4 את נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת5 אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה בציווי ה׳ לרפא את העם6, כִּי מימות משה7 עַד הַיָּמִים הָהֵמָּה היה מונח הנחש הזה לזיכרון הנס כמו צנצנת המן8 וְהָיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מְקַטְּרִים לוֹ בחשבם שכיוון שנתרפא הנשוך בימי משה כאשר הביט בו9 יש בנחש הזה אלוהות, וטוב הוא להיות אמצעי לעבוד אותו10, וַיִּקְרָא לוֹ חזקיה בלשון בזיון11 נְחֻשְׁתָּן12 כלומר נחש מנחושת ללא תועלת ואינו שונה מכל נחושת13 ומה יש צורך בו?!⁠14:
1. שכן מאז שנבנה בית המקדש נאסרו במות היחיד, מצודת דוד.
2. רלב״ג .
3. קל וחומר לעבודת גלולים, רלב״ג.
4. מצודת ציון.
5. ויהושפט לא ביער אותו כאשר ביער את שאר עבודת הגילולים, מפני שבימיו לא היו עובדים לנחש אלא הניחו אותו לזיכרון הנס, ואולם בימי אחז אביו של חזקיה היו עובדים לו כמו לעבודת הגילולים, ואע״פ שהטובים היו זוכרים בו הנס אמר חזקיה שטוב לבער אותו וישכח הנס מאשר להניחו ויטעו בני ישראל היום או מחר אחריו, רד״ק. ורבותינו ז״ל אמרו (חולין ו׳:) אפשר בא אסא ולא בערו בא יהושפט ולא בערו, והלא כל עבודת גלולים שבארץ יהודה אסא ויהושפט ביערום? אלא מקום הניחו לו אבותיו להתגדר (להתגדל) בו, רד״ק, אברבנאל. וראה את המלבי״ם המביא עוד סיבה למה לא ביערו אותו מלכי יהודה הצדיקים שקדמו לחזקיה.
6. בעת שנשלחו בישראל הנחשים השרפים, (במדבר פרק כא׳ פס׳ ח׳), מצודת דוד. ואמרו רבותינו (אבות דרבי נתן נוסחא א׳ פ״ב), ארבעה דברים עשה חזקיהו והסכימה דעתו לדעת המקום, גנז ספר רפואות, כתת נחש הנחושת, והסיר את הבמות והמזבחות, וסתם מי גיחון.
7. רד״ק.
8. רד״ק.
9. רד״ק, מצודת דוד.
10. רד״ק.
11. רש״י, רד״ק.
12. כדי להקטין מחשיבותו של הנחש הוסיף את הנו״ן, כי כן דרך המקרא, כמו למשל כשנאמר (בשמואל ב פרק יג׳ פס׳ כ׳) על אמנון, ״האמינון אחיך״, מצודת דוד.
13. רלב״ג.
14. רש״י.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ה) בַּיהֹוָ֥הי״י֥ אֱלֹהֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל בָּטָ֑ח וְאַחֲרָ֞יו לֹא⁠־הָיָ֣ה כָמֹ֗הוּ בְּכֹל֙ מַלְכֵ֣י יְהוּדָ֔ה וַאֲשֶׁ֥ר הָי֖וּ לְפָנָֽיו׃
He trusted in Hashem, the God of Israel; so that after him there was none like him among all the kings of Judah, or among those that were before him.
תרגום יונתןרד״קר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
בְּמֵימְרָא דַייָ אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל אִתְרְחִיץ וּבַתְרוֹהִי לָא הֲוָה כְוָתֵיהּ בְּכֹל מַלְכַיָא דְבֵית יְהוּדָה וְדַהֲווֹ קָדָמוֹהִי.
ואשר היו לפניו – ר״ל חוץ מדוד ושלמה, אבל בשאר מלכי יהודה אשר היו לפניו, אע״פ שהיו בהם מלכים טובים, והם אסא ויהושפט ויהואש, כל ימי יהוידע ועזיהו ויותם לא היה בהם שעשה הישר בעיני י״י כמוהו, שהרי אמר עליו: ככל אשר עשה דוד אביו (מלכים ב י״ח:ג׳).
ואחריו לא היה כמהו וגו׳ ואשר היו לפניו – באור כלל זה אוצר י״י יבוא.
בכל מלכי יהודה ואשר היו לפניו – הנה הוי״ו אשר במלת ואשר מושכת הבית אשר במלת בכל והרצון בו בכל מלכי יהודה ובאש׳ היו לפניו ואולם אמ׳ זה כי אפי׳ דוד לא היה כמוהו כי הו׳ חטא וזה לא חטא אך עשה הישר בעיני י״י.
ביי׳ אלהי ישראל בטח ואחריו לא היה כמוהו, ר״ל שהיה בוטח ביי׳ בכל לבבו ובכל נפשו ולא סר מאחריו אבל שמר מצותיו כאשר צוה ה׳ את משה, וכל כך גדלה מעלתו בחסידות ויראת שמים שהעיד הכתוב שלא היה לפניו ולאחריו מלך ביהודה כמוהו, ואין צריך להתנות בזה חוץ מדוד ושלמה כמו שכתבו המפרשים, כי הוא נשתלם מהם בשהוא לא חטא כמו שחטא דוד ושלמה, והיה חסידותו מגיע אל חסידותם והותר.
ואחריו לא היה כמוהו במדת הבטחון, שמ״ש ביאשיהו (לקמן כ״ג כ״ה) שכמוהו לא היה לפניו, הוא במדת התשובה.
לפניו – מרחבעם ולהלן, שדוד ושלמה מלכו על כל י״ב שבטים.
בַּיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּטָח חזקיה, וְאַחֲרָיו לֹא הָיָה כָמֹהוּ במידת הביטחון1 בְּכֹל מַלְכֵי יְהוּדָה וַאֲשֶׁר – וגם במלכי יהודה אשר2 הָיוּ לְפָנָיו לא היו שעשו הישר בעיני ה׳ כמוהו, חוץ מדוד ושלמה3:
1. מלבי״ם.
2. רלב״ג.
3. רד״ק. ולפי רלב״ג ואברבנאל אפילו יותר מדוד ושלמה, שהוא לא חטא כפי שהם חטאו, ולענ״ד ניתן אולי לשלב בין הפירושים באופן שמבחינת שמירה על החטא עלה עליהם (שכן הוא לא חטא) אם כי בכלליות לא עלה עליהם.
תרגום יונתןרד״קר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ו) וַיִּדְבַּק֙ בַּֽיהֹוָ֔הי״י֔ לֹא⁠־סָ֖ר מֵאַֽחֲרָ֑יו וַיִּשְׁמֹר֙ מִצְוֺתָ֔יו אֲשֶׁר⁠־צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖הי״י֖ אֶת⁠־מֹשֶֽׁה׃
For he cleaved to Hashem; he did not depart from following Him, but he kept His commandments which Hashem commanded Moses.
תרגום יונתןרלב״גאברבנאלהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וְאִדְבַּק בִּדְחַלְתָּא דַייָ לָא סְטָא מִבָּתַר פּוּלְחָנֵיהּ וּנְטַר פִּקוּדוֹהִי דְפַקֵיד יְיָ יַת מֹשֶׁה.
וידבק בי״י לא סר מאחריו – הנה הדבקו׳ בי״י הוא ההשגה וההליכה בדרכיו ואמרו לא סר מאחריו מעיד שלא חטא בדב׳.
(ו-ז) ובעבור שהיה דבק בו יתברך היה ה׳ עמו ובכל המלחמות אשר היה יוצא היה משכיל, רצה לומר מצליח, ומפני בטחונו בתשועת השם היה שמרד במלך אשור ולא עבדו כמו שהיה עובד אחז אביו ששלח לומר לו עבדך ובנך אני, לפי שחזקיהו לא שם בשר זרועו.
אשר צוה וגו׳ – אם כן בימיו היו נודעות בין בני ישראל ולא נשכחו מהם.
וַיִּדְבַּק חזקיה בַּיהוָה והלך בדרכיו1 לֹא סָר מֵאַחֲרָיו שלא חטא בְּדָבָר2 וַיִּשְׁמֹר מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה:
1. רלב״ג.
2. רלב״ג.
תרגום יונתןרלב״גאברבנאלהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ז) וְהָיָ֤ה יְהֹוָה֙י״י֙ עִמּ֔וֹ בְּכֹ֥ל אֲשֶׁר⁠־יֵצֵ֖א יַשְׂכִּ֑יל וַיִּמְרֹ֥ד בְּמֶֽלֶךְ⁠־אַשּׁ֖וּר וְלֹ֥א עֲבָדֽוֹ׃
And Hashem was with him; wherever he went he prospered. And he rebelled against the king of Assyria and did not serve him.
תרגום יונתןרש״ירד״קר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַהֲוָה מֵימְרָא דַייָ בְּסַעֲדֵיהּ בְּכֹל אֲתַר דִנְפַק מַצְלַח וּמְרִיד בְּמַלְכָּא דְאַתּוּר וְלָא פָלְחֵיהּ.
ישכיל – יצליח.
He succeeded. He succeeded.⁠1 2
1. ישכיל stems from שכל [=intelligence]. A successful person is conceived by others as one who acts with intelligence (Metzudat David).
2. As in, "Dovid was successful [=משכיל] in all his ways,⁠" in I Shemuel 18:14.
ישכיל – יצליח.
וימרוד במלך אשור – לפי שאחז אביו הי׳ עובדו, אמר כי מרד בו ולא עבדו שבטח באל לבדו.
במלך אשור – הכונה שלמנאצר כי אחרי כן לא מרד בסנחריב מלך אשור בפעם הראשונה עד הפעם השנית. ובאור כל אלה הענינים אוצר י״י יבוא.
והיה י״י עמו – זה היה מהש״י גמול לו על ישראל.
בכל אשר יצא ישכיל – רוצה לומר: בכל אשר יצא יצליח.
וימרד במלך אשור ולא עבדו – לפי שאביו אחז עשה עצמו עבד לו כאמרו עבדך ובנך אני זכר כי הוא מרד במלך אשור וענין המרד הוא שלא עבדו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

ישכיל – יצליח, כי המצליח נראה הוא להבריות כאילו עושה מעשיו בהשכל.
והיה ה׳ עמו – כמו שדבק בה׳ כן היה ה׳ עמו ועל ידי כן השכיל בכל דרכיו על ידי עזר אלוה ותחת שבימי אחז גבר עליו מלך ישראל והוצרך להיות עבד לאשור כדי שיושיעהו מידו, ופלשתים פשטו בארץ יהודה, היה הכל בהפך, הוא מרד במלך אשור.
וְבעבור שהיה דבק בה׳ יתברך1 הָיָה יְהוָה עִמּוֹ וּבְּכֹל מקום אֲשֶׁר יֵצֵא – היה יוצא יַשְׂכִּיל – היה מצליח2, וַיִּמְרֹד חזקיה בְּמֶלֶךְ אַשּׁוּר וְהמרד שלו היה3 בכך שֶׁלֹא עֲבָדוֹ, לפי שחזקיהו לא שם ביטחונו במלך אשור כפי שבטח אחז אביו4, אלא בטח בה׳ לבדו5:
1. אברבנאל, מלבי״ם.
2. רש״י, רד״ק, רלב״ג. כי המצליח נראה הוא לבריות כאילו עושה מעשיו בהשכל, מצודת דוד.
3. רלב״ג.
4. ששלח לומר למלך אשור כדי שיעזור לו, ״עבדך ובנך אני״, מלבי״ם.
5. רד״ק, רלב״ג, אברבנאל.
תרגום יונתןרש״ירד״קר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(ח) הֽוּא⁠־הִכָּ֧ה אֶת⁠־פְּלִשְׁתִּ֛ים עַד⁠־עַזָּ֖ה וְאֶת⁠־גְּבוּלֶ֑יהָ מִמִּגְדַּ֥ל נוֹצְרִ֖ים עַד⁠־עִ֥יר מִבְצָֽר׃
He smote the Philistines to Gaza and its borders, from the tower of the watchmen to the fortified city.
תרגום יונתןרד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
הוּא קְטַל יַת פְּלִשְׁתָּאֵי עַד עַזָה וְיַת תְּחוּמָהָא מִמִגְדַל תְּקוֹף עַד קִירְוִין כְּרִיכָן.
ממגדל נוצרים עד עיר מבצר – ממגדל שעומדים בו השומרים.
ויונתן תרגם: ממגדל תקיף עד קרוין כריכן.
עַד עִיר מִבְצָר – היישוב המבוצר והשגיב.⁠1
1. השווה ריב״ג, אלאצול, ׳בצר׳, עמ׳ 104, שו׳ 25 (השורשים, עמ׳ 72); רד״ק, השורשים, עמ׳ צא: ״ענין חוזק״.
עד עיר מבצר אלבלד אלחצין אלמניע
ממגדל נוצרים – גבוהה מעט כמגדלי נוצרי הכרמים, והוא קבוץ מן ״נוצר תאנה יאכל פריה״ (משלי כ״ז:י״ח).
ממגדל נוצרים עד עיר מבצר – רוצה לומר: שלא נשאר בהם מקום שלא הוכה מקטון ועד גדול והיותר קטן הוא מגדל הנוצרים ר״ל השומרים שעושין מחוץ לעיר לשמור פירות השדה והכרמים אשר סביבו.
ולפי שלא יחשוב חושב שמפני חסידותו היתה נעדרת גבורתו, זכר שעשה מלחמות לפלשתים, ושהכה בהם כל עיר וכל מגדל, מן היותר קטן שבמגדלים שהוא מגדל נוצרים, המגדל שבונים בתוך הכרמים שיעמדו שם השומרים והנוצרים לשמור הפירות, עד העיר הגדולה שהיא עיר מבצר, הכל השחית והחריב, ובדברי הימים (דברי הימים ב כ״ט, ול׳ ול״א) זכר הרבה מחסידותו, כי הוא (כמו שנזכר שם) בשנה הראשונה למלכותו פתח את דלתות בית ה׳ שאחז אביו סגר אותם כדי שלא יעבדו בבית המקדש עבודה לשם יתברך, ואסף הכהנים והלויים לרחוב המזרח, וצוה אותם שיתקדשו ויוציאו כל טומאה והנדה מהמקדש, רצה לומר כל דבר מרוחק ומנודה, ונתן הסבה באותה קדושה והזמנה באמרו כי מעלו אבותינו ועשו הרע בעיני ה׳ אלהינו ועזבוהו ויסבו פניהם ממשכן ה׳ ויתנו עורף, גם סגרו דלתות האולם ויכבו הנרות וקטורת לא הקטירו ועולה לא העלו בקדש לאלהי ישראל, ושאר הדברי׳ הטהור׳ והנכבד׳ שאמר אליה׳ וטהרו כמצותו הבית, ושלח בכל ערי יהודה וגם אגרות כתב על אפרים ומנשה לבוא לעשות הפסח בבית ה׳ בירושל׳, כי נשארו מאפרים ומנשה ומאשר ומזבולון אנשים בארץ, ומהם היו משחקים ומלעיגי׳ ברצי חזקיהו שהיו הולכי׳ עם אגרותיו, ומהם הירא את דבר ה׳ באו לירושל׳ ועשו פסח שני בשמחה רבה, והעמיד חזקיהו מחלוקות הכהנים והלויים לשרת בבית השם כתקנת דוד עליו השלום, ועשה שהעם מיהודה ומישראל הביאו מעשרותיהם ותרומותיהם לבית ה׳ ככתוב בתורת משה, ובכל אשר החלו בעבודת בית האלהים וכתורה וכמצוה לדרוש לאלהיו בכל לבבו עשה והצליח. וכבר אחז״ל (סנהדרין צ״ד ע״ב) שבדורו של חזקיהו בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ, והוא שנאמר (משלי כ״ד ל״ה) גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה, שכלם היו חכמים, ולא נזכר כאן בספר מלכים דבר מזה מהסבה שזכרתי שבחר הנביא בקצור הספורים:
ממגדל נוצרים – מן המגדל שהצופים עומדים עליו, ורצה לומר: מקטן ועד גדול.
(ח-יב) והכה את פלשתים ממגדל נוצרים ששם יעמדו שומרי השדות עד עיר מבצר הגדולים. ובכ״ז לא עלה מלך אשור עליו רק עלה על שומרון שהם היו תחת ידו, ויגל אותם, וזה היה על ידי שלא שמעו בקול ה׳, וליהודה לא עשה דבר עד שנת י״ד לחזקיה, שאז בא עת מפלת אשור שיפול בירושלים.
ממגדל נוצרים – עיין מה שכתבתי למעלה י״ז:ט׳.
וחסידותו לא פגעה בגבורתו1 שכן הוּא הִכָּה אֶת הַפְּלִשְׁתִּים עַד עַזָּה, וְכָבַשׁ אֶת גְּבוּלֶיהָ – שטחה מִהקטן שבמגדלים הוא2 מִּגְדַּל הַנוֹצְרִים שעומדים בו השומרים3 עַד עִיר מִבְצָר הגדולה4, ועם כל זאת לא עלה עליו מלך אשור למלחמה כיוון שהיו בני הדור שלו והוא עצמו צדיקים5, אלא רק על ממלכת ישראל בשומרון שלא שמעו בקול ה׳: פ
1. אברבנאל.
2. אברבנאל.
3. רד״ק.
4. רלב״ג, מצודת דוד.
5. וכבר אמרו חז״ל (סנהדרין פי״א צ״ד:) שבדורו של חזקיהו בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ, אברבנאל. ולא עלה על ירושלים עד שנת ארבע עשרה למלכות חזקיה, שאז בא עת מפלת אשור ליפול בירושלים, מלבי״ם.
תרגום יונתןרד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ט) וַיְהִ֞יא בַּשָּׁנָ֤ה הָֽרְבִיעִית֙ לַמֶּ֣לֶךְ חִזְקִיָּ֔הוּ הִ֚יא הַשָּׁנָ֣ה הַשְּׁבִיעִ֔ית לְהוֹשֵׁ֥עַ בֶּן⁠־אֵלָ֖ה מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֑ל עָלָ֞ה שַׁלְמַנְאֶ֧סֶר מֶֽלֶךְ⁠־אַשּׁ֛וּר עַל⁠־שֹׁמְר֖וֹן וַיָּ֥צַר עָלֶֽיהָ׃
And it came to pass in the fourth year of King Hezekiah, which was the seventh year of Hoshea son of Elah king of Israel, that Shalmaneser king of Assyria came up against Samaria and besieged it.
א. וַיְהִ֞י =ק,ש1 ושיטת-א, וכך הכריעו ברויאר ומג״ה
• ל=וַֽיְהִ֞י (געיה) וכמו כן בדפוסים
מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
(ט-יב) גלות עשרת השבטים * – מלכים ב י״ז:ה׳-ו׳
וַהֲוָה בְּשַׁתָּא רְבִיעֵיתָא לְמַלְכָּא חִזְקִיָה הִיא שַׁתָּא שְׁבִיעֵיתָא לְהוֹשֵׁעַ בַּר אֵלָה מַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל סְלִיק שַׁלְמַנְאֶסֶר מַלְכָּא דְאַתּוּר עַל שֹׁמְרוֹן וְצָר עֲלָהּ.
(ט-י) וכו׳ ויהי בשנה הרביעית וגומר. ראוי שנעיין בפרשה הזאת דברים: ראשונה במה שספר הכתוב בכאן שעלה שלמנאסר מלך אשור על שומרון ויצר עליה וילכדה מקצה שלש שנים ויגל מלך אשור את ישראל על אשר לא שמעו בקול השם וגומר, והספור הזה כבר בא באריכות ופרטיות גדול למעלה, ולא כתבו המפרשים טעם למה נשנה במקום הזה. והנראה אלי בזה הוא שני דברים. האחד שלפי שבפרשה אשר עברה ספר הכתוב שעלה מלך אשור על ישראל ויגל השבטים וזכר שמה העונות אשר היו בהם שחייבום גלות, ראה הכתוב לסמוך אל זה ספור חזקיהו מלך יהודה ואיך עלה סנחריב להחריב את ירושלם ולגלות עמו, ושהש״י הצילם והכה בו ובעמו מכה רבה, כדי להודיע שאת זה לעומת זה עשה האלהים כי בימי הושע בן אלה מלך ישראל שהכעיס את השם בתועבותיו עלה מלך אשור וילכוד את כל הארץ ויגל ישראל מעל אדמתו, ובימי חזקיהו מלך יהודה שעשה הישר בעיני השם עלה סנחריב לעשות כזה בערי יהודה והגין זכות חזקיהו על עירו ועל עמו, ולכן נשנה זה הספור במקום הזה סמוך לספור סנחריב, כאלו אמר שבשנה הרביעית לחזקיהו שהיה בשביעית להושע בן אלה עלה על שמרון והחריב אותו והגלה ישראל.
ויצר – מלשון מצור.
היא השנה השביעית להושע – כי חזקיהו מלך בד׳ להושע.
עלה שלמנאסר – עם שכבר נאמר למעלה, חזר לספר שוב, כאומר, מה שעלה שלמנאסר וגו׳, וגבר אשור על ישראל, ויגל את ישראל וכו׳, עד סוף הענין, הנה זה לא היה בכח ידיו, כי אם על אשר לא שמעו בקול ה׳ וגו׳, שהרי בימי חזקיה עלה אשור על ירושלים, וספו תמו ברצות ה׳.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

ולכן1 וַיְהִי בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית לַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ מלך יהודה הִיא הַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית לְמלכות הוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, עָלָה שַׁלְמַנְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר הוא סנחריב2 עַל שֹׁמְרוֹן וַיָּצַר – ועשה מצור3 עָלֶיהָ:
1. חזר המקרא לספר את אשר אירע בממלכת ישראל להראות כי הגלות באה בגלל עוונות ישראל ולא מכוח סנחריב, ולכן יהודה לא גלו בימי חזקיה, אברבנאל, מצודת דוד.
3. מצודת ציון.
מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(י) וַֽיִּלְכְּדֻ֗הָ מִקְצֵה֙ שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֔ים בִּשְׁנַת⁠־שֵׁ֖שׁ לְחִזְקִיָּ֑ה הִ֣יא שְׁנַת⁠־תֵּ֗שַׁע לְהוֹשֵׁ֙עַ֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל נִלְכְּדָ֖ה שֹׁמְרֽוֹן׃
And at the end of three years they took it; in the sixth year of Hezekiah, which was the ninth year of Hoshea king of Israel, Samaria was taken.
מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

וְכַבְּשׁוּהָ מִסוֹף תְּלַת שְׁנִין בִּשְׁנַת שִׁית לְחִזְקִיָהוּ הִיא שְׁנַת תְּשַׁע לְהוֹשֵׁעַ מַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל אִתְכְּבִישַׁת שֹׁמְרוֹן.
מקצה שלש שנים – מתחלת שנה שלישית. וכמוהו: מקץ שבע שנים תשלחו איש את עבדו (ירמיהו ל״ד:י״ד), וכן: מקץ שבע שנים תעשה שמטה (דברים ט״ו:א׳) – להשמטת קרקע ולשלוח עבדים, כי הוא עלה בשנה הרביעית לחזקיהו, היא שנת שביעית להושע, ולכדה בשנת שש לחזקיהו היא שנת תשע להושע, אין כאן כי אם שתי שנים, והוא מקצה שלש, א״כ פירושו: מתחלת שלש.
ויונתן תרגם: מסוף תלת שנין, וע״כ לדעתו בשנה הרביעית ובשנה השביעית ר״ל: בתחלת השנה הרביעית והשביעית.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

מקצה שלש שנים – כי צר עליה בתחלת ד׳, וכבשה בסוף ו׳.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

וילכדה – לא ידעתי למה נקדוהו וילכדוה והנכון וילכדה מוסב אל שלמנאסר.
וַיִּלְכְּדֻהָ מִקְצֵה – לאחר1 שָׁלֹשׁ שָׁנִים של מצור בִּשְׁנַת שֵׁשׁ לְחִזְקִיָּה הִיא שְׁנַת תֵּשַׁע לְמלכות הוֹשֵׁעַ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אזי נִלְכְּדָה שֹׁמְרוֹן:
1. תרגום יונתן, מצודת דוד. ורד״ק מפרש בתחילת שלוש שנים.
מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(יא) וַיֶּ֧גֶל מֶֽלֶךְ⁠־אַשּׁ֛וּר אֶת⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל אַשּׁ֑וּרָה וַיַּנְחֵ֞ם בַּחְלַ֧ח וּבְחָב֛וֹר נְהַ֥ר גּוֹזָ֖ן וְעָרֵ֥י מָדָֽי׃
And the king of Assyria exiled Israel to Assyria, and put them in Halah, and in Habor, on the river of Gozan, and in the cities of the Medes;
מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קמנחת שימצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

וְאַגְלֵי מַלְכָּא דְאַתּוּר יַת יִשְׂרָאֵל לְאַתּוּר וְאַשְׁרִינוּן בַּחֲלַח וּבְחָבוֹר נְהַר גוֹזָן וְקִירְוֵי מָדָי.
ויגל מלך אשור – מבנין הפעיל, כי הוא כלו בסגול, ובתשלומו: ויגלהו.
וינחם בחלח – בספרים מדוייקים החי״ת בשוא לבדו.
וינחם – הניחם.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

וַיֶּגֶל – והגלה מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת יִשְׂרָאֵל אַשּׁוּרָה – לאשור, וַיַּנְחֵם – והניחם1 בַּחְלַח וּבְחָבוֹר היושבות על נְהַר גּוֹזָן וְעָרֵי מָדָי:
1. מצודת ציון.
מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קמנחת שימצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(יב) עַ֣ל׀ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא⁠־שָׁמְע֗וּ בְּקוֹל֙ יְהֹוָ֣הי״י֣ אֱלֹהֵיהֶ֔ם וַיַּעַבְרוּ֙ אֶת⁠־בְּרִית֔וֹ אֵ֚ת כׇּל⁠־אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֔ה מֹשֶׁ֖ה עֶ֣בֶד יְהֹוָ֑הי״י֑ וְלֹ֥א שָׁמְע֖וּ וְלֹ֥א עָשֽׂוּ׃
because they did not listen to the voice of Hashem their God, but transgressed His covenant, all that Moses the servant of Hashem commanded. They would not hear it or do it.
מקבילות במקראתרגום יונתןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

עַל דְלָא קַבִּילוּ לְמֵימָר דַייָ אֱלָהָהוֹן וַעֲבָדוּ יַת קְיָמֵיהּ יַת כָּל דְפַקֵיד מֹשֶׁה עַבְדָא דַייָ וְלָא קַבִּילוּ לְמֵימְרֵיהּ וְלָא עֲבָדוּ רְעוּתֵיהּ.
על אשר לא שמעו וגו׳ – ולא בכח ידם.
את בריתו – התורה אשר נתן בברית.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

וזאת לא משום כוח סנחריב1, אלא שנענשו ישראל וגלו מאדמתם עַל אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם וַיַּעַבְרוּ אֶת חוקי בְּרִיתוֹ – תורתו אשר נתן להם בברית2, ולא קיימו אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד יְהוָה, וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא עָשׂוּ את דברי התורה: פ
1. מצודת דוד.
2. מצודת דוד.
מקבילות במקראתרגום יונתןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(יג) וּבְאַרְבַּע֩ עֶשְׂרֵ֨ה שָׁנָ֜ה לַמֶּ֣לֶךְא חִזְקִיָּ֗ה עָלָ֞ה סַנְחֵרִ֤יב מֶֽלֶךְ⁠־אַשּׁוּר֙ עַ֣ל כׇּל⁠־עָרֵ֧י יְהוּדָ֛ה הַבְּצֻר֖וֹת וַֽיִּתְפְּשֵֽׂם׃
Now in the fourteenth year of King Hezekiah, Sennacherib king of Assyria came up against all the fortified cities of Judah and took them.
א. לַמֶּ֣לֶךְ מכאן ואילך קיים בכתר ארם צובה.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וּבְאַרְבַּע עַשְׂרֵי שְׁנִין לְמַלְכָּא חִזְקִיָה סְלִיק סַנְחֵרִיב מַלְכָּא דְאַתּוּר עַל כָּל קִירְוַיָא דְבֵית יְהוּדָה כְּרִיכָתָא וַאֲחָדִינוּן.

רמז רלה

אחר הדברים והאמת האלה בא סנחריב מלך אשור (דברי הימים ב ל״ב:א׳) ירושלם האי דישנא להאי פרדשנא, אמר רבינא מאי אחר הדברים והאמת (דברי הימים ב ל״ב:א׳) לאחר שקפץ הקב״ה ונשבע אמר אי אמינא ליה לחזקיה דמייתינא ליה סנחריב ומסרנא ליה בידך יאמר לא איהו בעינא ולא ביעתותיה בעינא, מיד קפץ הקב״ה ונשבע דמייתי ליה דכתיב נשבע י״י צבאות לאמר אם לא כאשר דמיתי כן היתה וכאשר יעצתי היא תקום (ישעיהו י״ד:כ״ד) לשבור אשור בארצי ועל הרי אבוסנו (ישעיהו י״ד:כ״ה). א״ר יוחנן אמר הקב״ה יבא סנחריב וסיעתו ויעשה אבוס לחזקיהו וסיעתו שנאמר והיה ביום ההוא יסור סבלו מעל שכמך ועולו מעל צוארך וחובל עול מפני שמן (ישעיהו י׳:כ״ז), א״ר יצחק נפחא חובל עולו של סנחריב מפני שמנו של חזקיה שהיה דולק בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. מה עשה נעץ חרב על פתח בית המדרש ואמר כל מי שאינו עוסק בתורה ידקר בחרב, בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ מגבת ועד אנטיפרס ולא מצאו איש ואשה תינוק ותינוקת שלא היו בקיאים בהלכות טומאה וטהרה, ועל אותו הדור הוא אומר והיה כל מקום אשר יהיה שם אלף גפן באלף כסף (ישעיהו ז׳:כ״ג), אע״פ שאלף גפן באלף כסף, לשמיר ושית יהיה, ואומר ואוסף שללכם אוסף החסיל כמשק גבים שוקק בו (ישעיהו ל״ג:ד׳). הוו קא מפחדי ואמרי מאי נעביד, אמר להו נביא לישראל אספו שללכם, אמרו לו כל אחד ואחד לשלל או לחלק, אמר להם כאוסף החסיל מה אסיפת החסיל כל אחד ואחד לעצמו אף שללכם כל אחד ואחד לעצמו. א״ל והלא ממון עשרת השבטים מעורב בו. א״ל כמשק גבים שוקק בו (ישעיהו ל״ג:ד׳) מה גבים הללו מעלין את האדם מטומאה לטהרה אף ממונם של ישראל כשנפל ביד האומות טהר.

רמז רלו

שלום הרג את זכריה ומלך תחתיו ירח ימים. בשנת ל״ט שנה לעזריהו מלך יהודה מלך מנחם בן גדי על ישראל עשר שנים בשומרון (מלכים ב ט״ו:י״ז), ובשנת נ״ב שנה לעזריה מלך פקח בן רמליהו עשרים שנה על ישראל בשומרון, ובשנת שתים לפקח בן רמליהו מלך יותם בן עוזיהו (מלכים ב ט״ו:ל״ב) בן כ״ה שנה היה במלכו וט״ז שנה מלך בירושלים, בשנת י״ז לפקח מלך אחז בן יותם (מלכים ב ט״ז:א׳) בן עשרים שנה אחז במלכו וט״ז שנה מלך בירושלים (מלכים ב ט״ז:ב׳) באותה שעה ויהרג פקח בן רמליהו ביהודה (דברי הימים ב כ״ח:ו׳), ובשנת שלש לאחז היה ויהי בימי אחז (ישעיהו ז׳:א׳), ויוגד לבית דוד (ישעיהו ז׳:ב׳). באותה שעה ויקח אחז את הכסף ואת הזהב וגו׳ (מלכים ב ט״ז:ח׳), בשנת עשרים לפקח בא תגלת פלאסר מלך אשור (ויך) [ויקח] את עיון (מלכים ב ט״ו:כ״ט) ונטל את שני עגלי הזהב ושברן והלך לו שנאמר ויבא עליו תגלת פלאסר ולא לעזר לו שכבר שמע מה שאמר הנביא אל תירא משני זנבות האודים (ישעיהו ז׳:ד׳), באותו הפרק ויקשור קשר הושע בן אלה על פקח בן רמליהו ויכהו וימיתהו וימלוך תחתיו בשנת עשרים ליותם (מלכים ב ט״ו:ל׳) שהיא שנת ארבע לאחז, אפשר לומר כן אלא שהיתה גזירה גזורה בימי יותם ארבע שנים. דבר אחר שרצה למנות ליותם בקבר ולא לאחז בחיים עליו עלה שלמנאסר (מלכים ב י״ז:ג׳) נמצא אחז מלך יהודה והושע בן אלה משועבדים למלך אשור שמונה שנים. בשנת י״ב (לפקח) [לאחז] ויער י״י את רוח פול ויגלם לראובני ולגדי (דברי הימים א ה׳:כ״ו) ולקח את העגל שבבית אל והלך לו לקיים מה שנאמר גם אותו לאשור יובל (הושע י׳:ו׳). ר׳ נהוראי אומר משום ר׳ יהושע הרי הוא אומר כאשר יציל הרועה מפי הארי שתי כרעים או בדל אזן וגו׳ (עמוס ג׳:י״ב) אלו הם עשרת השבטים שנסמכו על חזקיהו ופלטו עמהן. (נגב) בפאת מטה מלמד שלא נשתייר מישראל היושבים בשומרון בפאת מטה ובדמשק ערש (עמוס ג׳:י״ב) אלא אחד משמונה שבהם ושאר העם היכן הוא בדמשק לקיים מה שנאמר והגליתי אתכם מהלאה לדמשק (עמוס ה׳:כ״ז). אותה שעה משראה הושע בן אלה שגלו עגלי הזהב עמד והעביר פרדסיאות שהושיב ירבעם בן נבט שלא יעלו ישראל לרגל שבכל מלכי ישראל הוא אומר וילך בדרך ירבעם (מלכים א ט״ו:ל״ד) אבל בהושע בן אלה כתיב רק לא כמלכי ישראל אשר היו לפניו (מלכים ב י״ז:ב׳) עלה עליו שלמנאסר, ומפני מה לא נחתם גזר דינם לגלות מפני שהיו תולים קללה במלכיהם לקיים מה שנאמר אני ידעתי אפרים וגו׳ (הושע ה׳:ג׳), באותה שעה שראה הושע בן אלה שפניו של מלך אשור לעלות ולהגלות את ישראל פעם שלישית הלך ונסמך על מלכי מצרים שכן הוא אומר בשנת י״ב לאחז וגו׳ מלך הושע וגו׳ ט׳ שנים. ר׳ יוסי אומר אפשר לומר כן כבר היו לו ח׳ שנים משהרג את פקח ומלך תחתיו ומה תלמוד לומר תשע, שנת תשע למרדו, וכה״א וימצא מלך אשור בהושע קשר אשר שלח מלכים אל סוא מלך מצרים ולא העלה מנחה למלך אשור וגו׳ (מלכים ב י״ז:ד׳) ויעצרהו מלך אשור ויאסרהו בית כלא (מלכים ב י״ז:ד׳). בשנת ארבע לחזקיה עלה שלמנאסר על שומרון ויצר עליה (מלכים ב י״ח:ט׳) וילכדה מקצה שלש שנים בשנת שש לחזקיה היא שנת תשע (מלכים ב י״ח:י׳) למרדו של הושע נלכדה שומרון ויגל מלך אשור את ישראל אשורה (מלכים ב י״ח:י״א) והיינו דכתיב ויתשם י״י מעל אדמתם (דברים כ״ט:כ״ז). בארבע עשרה שנה למלך חזקיהו עלה סנחריב וגו׳ (ישעיהו ל״ו:א׳), ח׳ שנים שהה בין גלות ראשונה לשניה ועוד ח׳ שנים שהה מגלות שניה לשלישית ושהה עוד ח׳ שנים ועלה על מלך חזקיהו לקיים מה שנאמר כעת הראשון הקל ארצה זבולון וגו׳ (ישעיהו ח׳:כ״ג). א״ר יוסי טעות גדולה טעה סנחריב שנאמר אחרי הדברים והאמת האלה בא סנחריב (דברי הימים ב ל״ב:א׳), אותה שעה שלח תרתן לאשדוד ושטף עמונים ומואבים והערביים שהיו מסייעין אותם כשצר על שומרון שלש שנים לקיים מה שנאמר: [ב]⁠שלש שנים כשני שכיר ונקלה כבוד מואב (ישעיהו ט״ז:י״ד), באותה שעה וישלח מלך אשור את וגו׳ רבשקה וגו׳ (מלכים ב י״ח:י״ז).
הנני נותן בו רוח ושמע שמועה ושב לארצו (מלכים ב י״ט:ז׳) – ומה היא השמועה ששמע מה שנאמר וישמע אל תרהקה מלך כוש (מלכים ב י״ט:ט׳) שטף שבנא הסופר וכל סיעתו והוליכם בזיקים והלך לו לכוש נטל חמדת כל האוצרות ובא לו לירושלים לקיים מה שנאמר יגיע מצרים וסחר כוש וסבאים אנשי מדה (ישעיהו מ״ה:י״ד). יגיע מצרים זה פרעה מלך מצרים. וסחר כוש זה תרהקה מלך כוש, וסבאים אנשי מדה אלו חיילות שלהם. עליך יעבורו זה ירושלים. ולך יהיו מושלמים לך. אחריך ילכו זה חזקיהו. בזיקים יעבורו זה (בכרה ומנקיה) [בכרומנקיא]. אליך ישתחוו ואליך יתפללו שהם מתנים שבחו של הקב״ה ואומרים אך בך אל ואין עוד אפס אלהים (ישעיהו מ״ה:י״ד). בו ביום נסע סנחריב עשר מסעות בא על עית וגו׳ (ישעיהו י׳:כ״ח).
ויצא מלאך י״י ויך במחנה אשור וגו׳ (מלכים ב י״ט:ל״ה) – כלם מלכים קושרי כתרים בראשיהם. לפני מפלתו של סנחריב חלה חזקיהו שלשה ימים. ר׳ יוסי אומר יום שלישי של חזקיהו הוא יום מפלתו של סנחריב ועמדה לו השמש כדרך שעמדה לו לאחז. בארבע לשבוע שהיא י״ח ליובל היתה מפלתו של סנחריב שנאמר וזה לך האות אכול השנה ספיח (מלכים ב י״ט:כ״ט, ישעיהו ל״ז:ל׳) שעלו בפרק הפסח ולא הספיקו לזרוע ואכלו ספיחיהם, ובשנה השנית שחיס (ישעיהו ל״ז:ל׳) שגדעו הלגיונות האילנות. ובשנה השלישית זרעו וקצרו (מלכים ב י״ט:כ״ט, ישעיהו ל״ז:ל׳) ונטלו ואכלו פרים מלמד שלא נשתייר בשבוע אלא אותה שנה. אחר מפלתו של סנחריב עמד חזקיהו ופטר את האוכלוסין שבאו עמו בקולרין וקבלו עליהם עול מלכות שמים שנאמר ביום ההוא יהיו חמש ערים בארץ מצרים מדברות שפת כנען (ישעיהו י״ט:י״ח), הלכו ובנו במה והקריבו קרבן לשם שמים לקיים מה שנאמר ביום ההוא יהיה מזבח וגו׳ (ישעיהו י״ט:י״ט). בן עשרים וחמש שנה היה (חזקיה) במלכו ועשרים ותשע שנה מלך בירושלים (מלכים ב י״ח:ב׳). ר׳ נהוראי אומר הונא בעי קומי רב כל ההאי טיבותא עבד [הושע בן אלה] וכתיב עליו עלה שלמנאסר (מלכים ב י״ז:ג׳), אלא כל המתחיל במצוה ולא גמרה שלא אמר הכל יעלו לירושלים אלא אמר מי שרוצה לעלות יעלה שמט הקולר מצוארו ותלאו בצואר הצבור.
ויתפשם – מה שאמר בדברי הימים: ויאמר לבקעם אליו (דברי הימים ב ל״ב:א׳) – פירוש: אמר לבקעם, ובקעם. וכן: להרגו בערמה (שמות כ״א:י״ד) – והרגו, לשכב את בת יעקב (בראשית ל״ד:ז׳) – ושכב, כי תחל לזנות (ויקרא כ״א:ט׳) – וזנתה והדומים להם.
ובארבע עשרה שנה למלך חזקיהו וגו׳ –
אמנם בשנת ארבע עשרה לחזקיהו עלה סנחריב בזדון גדול על ירושלם בחשבו לעשות שמה כמו שעשה בשמרון, ועשה השם יתברך נס גדול ושב אל ארצו עם מגפת עמו ושם הכוהו בחרב, זו היא הסבה הראשונה בזה. ואמנם השנית היא, שלפי שרצה כותב הספר להודיע שעלה סנחריב מלך אשור על כל ערי יהודה הבצורות ויתפשם ושם פניו לעלות ירושלם להלחם בה.
ובארבע עשרה שנה וגו׳ – חילופים רבים יש בין פרשה זו לאותה שבישעיהו ונמנו במסורת שם.
הבצרות – מלשון מבצר.
ויתפשם – לכדם.
ובארבע עשרה שנה – מבואר בד״ה שאחרי שנתן לו הכסף והזהב הכין חזקיה שלח ומגנים לרוב, והכין את עצמו למלחמה, וזה נודע למלך אשור ולכן עלה עליו שנית, ולכן רצה להגלות את העם כי החזיק אותו כמורד והנה הכתובים האלה קאפיטיל י״ח י״ט כ׳ הוכפלו ככתבם וכלשונם בספר ישעיה סי׳ ל״ו ל״ז ל״ח ל״ט ושם בארתי הכתובים האלה על מכונם, וגם בארתי קצת השנוים שבאו בשני הספרים, וכבר יצא הפירוש הזה לאור זה ימים רבים, וכאשר ספר מלכים נכתב על ידי ירמיה, אם כן ישעיה קדים לירמיה, וירמיה העתיק דבריו מחזון ישעיה, על כן פירוש הכתובים האלה קנה מקומו בישעיה, תדרשהו משם, ותמצא מרגוע לנפשך, כי אין להכפיל הדברים.
ובארבע עשרה וגו׳ – סימנים אלה י״ח י״ט וכ׳ הועתקו ספר ישעיה ל״ו–ל״ט, והמעתיק שנה וחסר והוסיף בהם דברים, ומזה נלמוד לשאר סיפורי הנביאים שכולם, חוץ מס׳ יהושע, לא מקולמוס אחד יצאו רק מגילות ישנות נמצאו וחוברו יחד.
וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּה עָלָה בזדון גדול1 סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר שראה בחזקיה כמורד2 עַל כָּל עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת – המבוצרות3 בחושבו לעשות שמה כמו שעשה בשמרון4, וַיִּתְפְּשֵׂם – ולכד אותם5:
1. אברבנאל.
2. מלבי״ם.
3. מצודת ציון.
4. אברבנאל.
5. מצודת ציון.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(יד) וַיִּשְׁלַ֣ח חִזְקִיָּ֣ה מֶלֶךְ⁠־יְהוּדָ֣הא אֶל⁠־מֶֽלֶךְ⁠־אַשּׁוּר֩ ׀ לָכִ֨ישָׁה ׀ לֵאמֹ֤ר ׀ חָטָ֙אתִי֙ שׁ֣וּב מֵֽעָלַ֔י אֵ֛ת אֲשֶׁר⁠־תִּתֵּ֥ן עָלַ֖י אֶשָּׂ֑א וַיָּ֨שֶׂם מֶלֶךְ⁠־אַשּׁ֜וּרב עַל⁠־חִזְקִיָּ֣ה מֶלֶךְ⁠־יְהוּדָ֗הג שְׁלֹ֤שׁ מֵאוֹת֙ כִּכַּר⁠־כֶּ֔סֶף וּשְׁלֹשִׁ֖ים כִּכַּ֥ר זָהָֽב׃
And Hezekiah king of Judah sent to the king of Assyria to Lachish, saying, "I have offended; return from me. That which you place on me I will bear.⁠" And the king of Assyria required of Hezekiah king of Judah three hundred talents of silver and thirty talents of gold.
א. מֶלֶךְ⁠־יְהוּדָ֣ה =א (אין געיה)
• ל=מֶֽלֶךְ⁠־יְהוּדָ֣ה (געיה)
ב. מֶלֶךְ⁠־אַשּׁ֜וּר =א (אין געיה)
• ל=מֶֽלֶךְ⁠־אַשּׁ֜וּר (געיה)
ג. מֶלֶךְ⁠־יְהוּדָ֗ה =א (אין געיה)
• ל=מֶֽלֶךְ⁠־יְהוּדָ֗ה (געיה)
מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

וּשְׁלַח חִזְקִיָה מֶלֶךְ שִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה לְוַת מַלְכָּא דְאַתּוּר לְלָכִישׁ לְמֵימָר חָבֵית אִסְתַּלַק מִנִי יַת דְתִרְמֵי עֲלַי אֲקַבֵּל וּרְמָא מַלְכָּא דְאַתּוּר עַל חִזְקִיָה מֶלֶךְ שִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה תְּלַת מְאָה כִּכְּרִין דִכְסַף וּתְלָתִין כִּכְּרִין דְדַהֲבָא.
וישלח חזקיה – אחר שתפש ערי יהודה הבצורות, ושם פניו ירושלם, כמו שאומר בדברי הימים: ופנה למלחמה על ירושלם (דברי הימים ב ל״ב:ב׳), שלח לו חזקיה אל לכיש שהיה שם מלך אשור, והיא מערי יהודה, ושלח לו: חטאתי שוב מעלי – כלומר: חטאתי שמרדתי בך ולא עבדתיך, שוב מעלי, ואת אשר תגזר עלי אתן. ושב לו בפעם ההיא אחר שנתן לו מה שהטיל עליו, שלש מאות ככר כסף ושלשים ככר זהב.
לאחר זמן שב לו לארץ יהודה לאחר שפסק מלתת לו שנה בשנה מה שהטיל עליו, כמו שאמר לו רבשקה: על מי בטחת כי מרדת בי (מלכים ב י״ח:כ׳), ובא עד לכיש, ומשם שלח מלאכיו עם קצת חיילותיו לירושלים ודבר מה שדבר, ולא קבלו אותן הדברים, ושב לו רבשקה עם חיילותיו, ואמר כי אז השלימו עמו שבנא וסיעתו, ועליהם נאמר: לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר (ישעיהו ח׳:י״ב), ומצאו רבשקה כי נסע מלכיש (מלכים ב י״ט:ח׳), ובא ונלחם על לבנה, ושם באה לו שמועה כי תרהקה מלך כוש יצא להלחם עמו (מלכים ב י״ט:ט׳), ונסע משם, ומשם שלח מלאכים אל חזקיהו פעם שניה, והפחידו כי בשובו ממלחמת כוש יבא עם חייליו על ירושלם, והלך לו ונלחם על כוש ומלך מצרים, ועם כל השבי ההוא בא לו ירושלים וחנה על העיר. ובלילה ההוא יצא מלאך י״י והכה במחנה אשור, ויצאו ישראל ובזזו כל הבזה ההיא, ועל זה אמר: נתתי כפרך מצרים כוש וסבא תחתיך (ישעיהו מ״ג:ג׳), וכן נאמר: יגיע מצרים וסחר כוש וסבאים אנשי מדה עליך יעברו ולך יהיו וגו׳ (ישעיהו מ״ה:י״ד). ואותם שנצלו מן המלחמה שבו לדת ישראל, כמו שאמר: אך בך אל ואין עוד אפס אלהים (ישעיהו מ״ה:י״ד). ועליהם נאמר: והיו חמש ערים בארץ מצרים מדברות שפת כנען ונשבעות לי״י צבאות (ישעיהו י״ט:י״ח) וכל אותה הפרשה. בארתי כל הענין הזה כאחד לפי שאינו מבואר כלו במקום אחד, לא בזה הספר ולא בישעיה ולא בדברי הימים.
את אשר תתן עלי אשא – העונש אשר תתן עלי אשא – אסבול אותו ואשאנו.
וחזקיהו שלח אל לכישה, שהיתה עיר אחת מערי יהודה שהיה מלך אשור יושב בה, לאמר חטאתי שמרדתי בך ולא שלחתי אליך מנחה, שוב מעלי ולא תבא ירושלם וכל אשר תתן עלי מדרך המס או העונש אשא ואסבול ואפרע אותו, ושהטיל סנחריב עליו מס כסף וזהב.
חטאתי – במה שמרדתי בך.
את אשר תתן וגו׳ – רצה לומר: העונש אשר תשים עלי, אשא ואסבול.
וישם – שם עליו עונש שלש מאות וגו׳.
ואחר שתפש את ערי יהודה הבצורות, שם סנחריב פניו לכיוון ירושלים1, וַיִּשְׁלַח חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה שליחים אֶל סנחריב מֶלֶךְ אַשּׁוּר לָכִישָׁה – ללכיש, שם היה נמצא סנחריב2 לֵאמֹר – שיאמרו לו בשמו, חָטָאתִי לך במה שמרדתי בך3 ולא שלחתי אליך מנחה4, אך עכשיו שׁוּב הסתלק מֵעָלַי ואל תעלה למלחמה על ירושלים, ובעבור שמרדתי בך אֵת העונש5 או המס6 אֲשֶׁר תִּתֵּן – תטיל עָלַי אֶשָּׂא ואסבול7, וַיָּשֶׂם סנחריב מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה קנס לשלם לו שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כִּכַּר כֶּסֶף וּשְׁלֹשִׁים כִּכַּר זָהָב8:
1. רד״ק.
2. והיתה מערי יהודה, רד״ק.
3. מצודת דוד.
4. אברבנאל.
5. רד״ק, מצודת דוד.
6. אברבנאל.
7. רד״ק, מצודת דוד.
8. ובמרמה הטיל עליו את הקנס כי בכל זאת היתה בכוונתו להמשיך לעלות עליו לירושלים למלחמה כפי שיבואר בהמשך, מצודת דוד פס׳ י״ז.
מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(טו) וַיִּתֵּן֙ חִזְקִיָּ֔ה אֶת⁠־כׇּל⁠־הַכֶּ֖סֶף הַנִּמְצָ֣א בֵית⁠־יְהֹוָ֑הי״י֑ וּבְאֹצְר֖וֹת בֵּ֥ית הַמֶּֽלֶךְ׃
And Hezekiah gave him all the silver that was found in the house of Hashem and in the treasures of the king's house.
מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמצודת ציוןהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

וִיהַב חִזְקִיָה יַת כָּל כַּסְפָּא דְאִשְׁתְּכַח בֵּית מַקְדְשָׁא דַייָ וּבְגִנְזֵי בֵּית מַלְכָּא.
ושפרעו חזקיהו, ולקח את כל הכסף הנמצא בית השם ובאוצרותיו לתת לסנחריב.
בית ה׳ – בבית ה׳.
ויתן חזקיה וגו׳ – נתן כל הכסף שנמצא בידו להרחיק צרת מצור מעמו ומארצו ולא היה בו כדאי לסך גדול כזה, וסנחריב חשבה לו למרידה ובא עליו (שד״ל).
ולצורך תשלום הקנס וַיִּתֵּן – נתן חִזְקִיָּה לסנחריב אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בְּבֵית יְהוָה1 – המקדש וּבְאֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ:
1. מצודת ציון.
מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמצודת ציוןהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(טז) בָּעֵ֣ת הַהִ֗יא קִצַּ֨ץ חִזְקִיָּ֜ה אֶת⁠־דַּלְת֨וֹת הֵיכַ֤ל יְהֹוָה֙י״י֙ וְאֶת⁠־הָאֹ֣מְנ֔וֹת אֲשֶׁ֣ר צִפָּ֔ה חִזְקִיָּ֖ה מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה וַֽיִּתְּנֵ֖ם לְמֶ֥לֶךְ אַשּֽׁוּר׃
At that time Hezekiah stripped the doors of the temple of Hashem and the door-posts which Hezekiah king of Judah had overlaid, and gave them to the king of Assyria.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

בְּעִדָנָא הַהִיא קַלִיף חִזְקִיָה יַת דָשֵׁי הֵיכָלָא דַייָ וְיַת סְקוֹפַיָא דַחֲפֵי חִזְקִיָה מֶלֶךְ שִׁבְטָא דְבֵית יְהוּדָה וְיַהֲבִינוּן לְמַלְכָּא דְאַתּוּר.
קצץ – את הדלתות שהיה של זהב.
ואת האומנות – תרגם יונתן: וית סקופיא, איסקופות.
Removed. The doors, which were gold [plated].
And the thresholds. [Targum] Yonatan rendered the סקופיא, [i.e.,] the thresholds.⁠1
1. Alternately, אמנות are pillars, or it is a term used to include both the threshold and the lintel (Ralbag).
קצץ חזקיה את דלתות היכל – שהיו של זהב.
ואת האמנות – אילו משקופות, וכן תירגם יונתן סקופיא.
קצץ חזקיהו את דלתות ההיכל – קלף הזהב מעליהם, כי הדלתות היו מצופות זהב, והזהב הוא שלקח. וכן תרגם יונתן: קליף.
ואת האומנות – תרגם יונתן: וית סקופיא, ותרגם את מפתן הבית (יחזקאל ט׳:ג׳) – סקוף בית מקדשא. והאסקופות האלה אשר צפה חזקיהו זהב אפשר כי הזהב אשר עליהם מבנין שלמה הוסר או נפסד, וחזקיהו צפה אותו זהב, ועתה כשנצטרך לזהב לתת למלך אשור קלף אותו הזהב.
קִצַּץ חִזְקִיָּה – בפתח, כמו: ״שִׁבַּר״ (יש׳ כא, ט), ״גִּדַּל״ (יהו׳ ד, יד). ואפשר שייאמר ״קִצֵּץ״ בצרי, כמו ״שִבֵּר״ (שמ׳ ט, כה), ״דִּבֵּר״ (בר׳ מד, ב) ״גִדֵּל״ (יש׳ מט, כא). ושני שימושי הלשון אפשריים. ומובנו כמו הביטוי הערבי.⁠1
1. הכוונה לפועל קַץַّ או קַצַّץַ. השווה ריב״ג, ׳קצץ׳, עמ׳ 640, שו׳ 21 (השורשים, עמ׳ 451); פרחון, ׳קצץ׳: קטיעה; רד״ק, השורשים, עמ׳ תרסב.
קצץ חזקיה בפתח מתל שִׁבַּר גִּדַּל וקד יקאל קצץ בצרי מתל שבר דבר גדל ואללגאתאן ג׳איזתאן ומענאה מתל אללפט׳ אלערבי
קצץ חזקיה את דלתות – תרגום ״קלף חזקיה״, קלף חזקיה את הדלתות והאסקופות ולקח הזהב שעליהם.⁠א
ואת האמונות – אבן ג׳אנח והקמחי חברו אותו עם ״כאשר היתה באמנה אתו״ (אסתר ב׳:כ׳) בעת גידולה, ומזה נקראו גם האשרות והעמודים שתחת הבניינים אומנות. והתרגום אמר ״וית סקופיא דחפא חזקיה״.
א. בכ״י לונדון הפירוש מופיע בין ״ואת האמונות״ לבין ״אמרת אך דבר שפתים״.
קצץ חזקיה את דלתות היכל י״י – רוצה לומר: לקחת מהם הזהב אשר הם מצופות ממנו.
ואת האומנות – הם עמודים מצופים זהב או אסקופות השער התחתונות והעליונות.
עד שקצץ את דלתות בית השם ואת האמנות, שהם מפתני הבית, שהיו כלם דלתות ומפתן מצופות זהב אשר צפה חזקיהו, כי הצפוי אשר עשה שלמה נראה שכבר היה מוסר ונפסד וחזקיהו עשה צפוי אחר בהם, ועתה הסירו לתת המס לסנחריב. ולפי שכבר ישאל שואל ולמה עשה זה חזקיהו ולא יצא להלחם בו? הנה להשיב לזה הקדים ספור חרבן שמרון אשר עשה מלך אשור, ושבאותו זריזות שנזדרז מפני ההצלחה והנצחון אשר קנה שמה בא אחרי כן על כל ערי יהודה ומפני כן פחד חזקיהו, כי היה שמרון עיר מבצר ובית מקדש מלך בירושלם ועמד במצור שלש שנים, והיו בני יהודה חטאים לה׳ מאד כבני ישראל, ומדאגה פן יקראהו כאשר קרה אל מלך ישראל הוכרח להשלים עם סנחריב ולתת לו ככל היוצא מפיו, ולפי שזה שקרה למלך ישראל היה מה שהניע לחזקיהו לעשות מה שעשה, לכן נזכר כאן זה הספור ללמוד ממנו כמו שזכרתי:
קצץ – כרת וקלף.
האומנות – מפתני הבית, וכן תרגם יונתן: סקופיא.
קצץ – קלף ציפוי הזהב מן הדלתות ומן מפתני הבית.
אשר צפה חזקיה – כי כבר היה נפסד הצפוי שעשה שלמה.
קצץ וגו׳ – הסיר מהן טסי הזהב שצפויות בו.
האומנות – המזוזה הנושאות המשקוף כאשר ישא האומן את היונק, ויהונתן תרגם סקופתא, מפתן.
והקנס היה כל כך גבוה עד1 שֶׁבָּעֵת הַהִיא קִצַּץ – כרת וקילף2 חִזְקִיָּה אֶת הזהב מן הַדַּלְתוֹת של הֵיכַל יְהוָה, וְכרת וקילף אֶת הזהב מן הָאֹמְנוֹת – מפתני הבית3 אֲשֶׁר צִפָּה זהב חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה4, וַיִּתְּנֵם לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר כדי להשלים את תשלום הקנס: פ
1. אברבנאל.
2. רד״ק, מצודת ציון.
3. תרגום יונתן, רש״י, מצודת ציון. ורלב״ג מפרש פירוש נוסף והוא ״עמודים מצופים זהב״.
4. כי הזהב אשר היה עליהם מבניין שלמה הוסר או נפסד, וחזקיהו צפה אותו זהב, ועתה כשנצטרך לזהב לתת למלך אשור קלף את אותו הזהב, רד״ק, מצודת דוד.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(יז) וַיִּשְׁלַ֣ח מֶלֶךְ⁠־אַשּׁ֡וּרא אֶת⁠־תַּרְתָּ֣ן וְאֶת⁠־רַב⁠־סָרִ֣יס׀ וְאֶת⁠־רַבְשָׁקֵ֨ה מִן⁠־לָכִ֜ישׁ אֶל⁠־הַמֶּ֧לֶךְ חִזְקִיָּ֛הוּ בְּחֵ֥יל כָּבֵ֖ד יְרוּשָׁלָ֑͏ִם וַֽיַּעֲלוּ֙ וַיָּבֹ֣אוּ יְרוּשָׁלַ֔͏ִם וַיַּעֲל֣וּ וַיָּבֹ֗אוּ וַיַּֽעַמְדוּ֙ בִּתְעָלַת֙ הַבְּרֵכָ֣ה הָעֶלְיוֹנָ֔הב אֲשֶׁ֕ר בִּמְסִלַּ֖ת שְׂדֵ֥ה כֹבֵֽס׃
And the king of Assyria sent Tartan and Rab-saris and Rabshakeh from Lachish to King Hezekiah with a great army to Jerusalem. And they went up and came to Jerusalem. And when they came up, they came and stood by the conduit of the upper pool, which is on the highway of the fullers' field.
א. מֶלֶךְ⁠־אַשּׁ֡וּר =א (אין געיה)
• ל=מֶֽלֶךְ⁠־אַשּׁ֡וּר (געיה)
ב. הָעֶלְיוֹנָ֔ה =א (אין געיה)
• ל=הָֽעֶלְיוֹנָ֔ה (געיה)
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארשב״ם המשוחזררד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

וּשְׁלַח מַלְכָּא דְאַתּוּר יַת תַּרְתָּן וְיַת רַב סְרִיס וְיַת רַבְשָׁקֵה מִן לָכִישׁ לְוַת מַלְכָּא חִזְקִיָה בְּמַשִׁרְיַן סַגִיאָן לִירוּשְׁלֵם וּסְלִיקוּ וַאֲתוֹ לִירוּשְׁלֵם וּסְלִיקוּ וַאֲתוֹ וְקָמוּ בִּמְזִיקַת בְּרֵיכְתָּא עִלִיתָא דִי בְכֵיבַשׁ חֲקַל מַשְׁטַח קַצְרַיָא.
את תרתן ואת רב סריס – למדנו בסדר עולם שלא באו שלשתם יחד, אלא רבשקה לבדו, כמו שכתב בספר ישעיהו (ישעיהו ל״ו:ב׳), ותרתן ורב סריס באו בשליחות שנייה, כשבאה לו שמועה על תרהקה מלך כוש, וישמע וישלח מלאכים אל חזקיהו וגו׳ (ישעיהו ל״ז:ט׳).
בתעלת – פוסקירה בלעז. בריכה שעושין לביברי דגים.
שדה כובס – שדה שהכובסין שוטחין בו בגדים. וכן תרגם יונתן: חקל משטח קצריא.
Tarton [and] Rav Soris. We learned in Seder Olam that the three of them did not come together,⁠1 rather but Ravshokei [came] alone, as it is written in the Book of Yeshayohu,⁠2 and Tarton and Rav Soris came on a second mission, when he received word concerning Tirhokoh king of Cush, "and he heard and sent emissaries to Chizkiyohu … "3
Near the channel. Fosed, in Old French, [i.e.,] a moat made for schools of fish.
The washer's field. A field in which the launderers spread out garments, And so did [Targum] Yonatan render, "a field where the launderers spread out.⁠"4
1. The king of Ashur dealt falsely with Chizkiyoh because he sent his officers to attack Yerusholayim even though Chizkiyoh paid the tribute that was imposed upon him (Metzudat David). Or, Sancheiriv took the tribute and left. However, in the ensuing years Chizkiyohu failed to meet his demands and he therefore attacked again (Radak).
2. 36:2.
3. Yeshayohu 37:9.
4. I.e., where the launderers spread out the clothing.
את תרתן ואת רב סריס – באו בשליחות שנייה, כך למדנו בסדר עולם שלא באו שלשתן יחד, אלא רבשקה לבדו כמו שכת׳ בספר ישעיה (ל״ו:ב׳) ותרתן ורב סריס באו בשליחות שנייה כשבאת לו שמועה על תרהקהא מלך כוש (ישעיהו ל״ז:ט׳).
בתעלת – פושי״ד.
הברכה – שעושין לביברי דגים.
שדה כובס – שדה שהכובסין שוטחים שם את בגדיהם. וכן תירגם יונתן חקל משטח קצריא.
א. כן בפסוק. במהדורת עפנשטיין כנראה מכ״י קירכהיים (אולי בהשפעת מלכים ב י״ז:ל״א) כאן וכן במלכים ב י״ט:ט׳: ״תרתקה״.
בחיל – דבוק, ותיבת דביקתו חסרה מן המקרא, והרי כאילו כת׳ בחיל עם כבד, כמו: ושכורת ולא מיין (ישעיהו נ״א:כ״א), שפירוש ושכורת צער ולא מן היין.⁠1 (ערוגת הבושם חלק א׳ עמ׳ 196 בשם ״ופרשב״ם״)⁠א
1. השוו רשב״ם שמות ט״ו:ב׳, והפירוש המיוחס לרשב״ם קהלת ח׳:י״ב ״מאת״.
א. ערוגת הבושם מקדים לפירוש: ״יין הטוב – יין דבוק, ופירושו: יין הכרם הטוב, ונמצא כמוהו במלכים: בחיל כבד ירושלים.⁠״ לאחר הפירוש הוא מוסיף את פירושו החילופי של ר׳ שלמה אחי רשב״ם לפסוקים בשיר השירים ובמלכים.
את תרתן ואת רב סריס ואת רבשקה – ובישעיה אמר (ישעיהו ל״ו:ב׳) רבשקה לבדו, נראה כי הוא היה עיקר השליחות, והשנים טפלים לו. וכן נראה. הנה גם כן כי רבשקה הוא היה המדבר.
ובסדר עולם הוא אומר כי רבשקה לבדו בא בשליחות ראשונה, כמו שאומר בישעיה, ותרתן ורב סריס בא בשליחות שנייה. ומה שזכר הנה תרתן ורב סריס לפי שגם הם היו שלוחים, אבל לא בפעם הזאת, אלא בשליחות שניה כשמצאו רבשקה נלחם על לבנה (מלכים ב י״ט:ח׳), ולבנה היא מארץ ישראל כמו שנאמר במלכי כנען: מלך לבנה אחד (יהושע י״ב:ט״ו).
ואמרו רז״ל כי רבשקה ישראל מומר היה, ואם אמרו מפני שהיה מדבר יהודית, הרבה בני אדם ימצאו מדברים בלשון עם אחר, והנה אליקים ושבנה ויואח היו מכירין בלשון ארמי. אולי קבלה היתה בידם.
בחיל כבד – בחיל עם כבד.
בתעלת הבריכה העליונה – הבריכה היא חריץ בנוי באבנים ובסיד ומתכנסין שם מי גשמים או מושכין שם מים מן המעין, ובבריכה הזאת היו מכונסין המים. ויש בבריכה הזאת נקב, ויסתמו אותו עד זמן שירצו להוציא מים מן הבריכה, והתעלה היא חפירה סמוכה לבריכה, ומוציאים מים מן הבריכה לתעלה בזמן שירצו להשקות או לכבס בגדים.
אשר במסלת שדה כובס – המסלה היא הדרך שמתקנים אותה באבנים כדי שיוכלו ללכת בה בימות הגשמים, ועיקר הלשון הוא לשון הרמה, מענין: סלו לרוכב בערבות (תהלים ס״ח:ה׳) שענינו רוממות. והמקום הזה היה בזה השדה, והוא מורם ומתוקן באבנים, ועל המקום הזה היו עומדים מכבסי הבגדים במי התעלה, ובשדה היו שוטחים הבגדים לשמש. וכן תרגם יונתן: שדה כובס – חקל משטח קצריא.
בִּתְעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה – אמת מים או מזרקה, וכמותו: ״וְאֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּתְּעָלָה לִחֵכָה״ (מל״א יח, לח).⁠1
1. השווה ריב״ג, אלאצול, ׳עלה׳, עמ׳ 527, שו׳ 31 (השורשים, עמ׳ 371); רד״ק, השורשים, עמ׳ תקלא: ״אמת המים״.
בתעלת הברכה העליונה סאקיה או פסקיה ומתלה ואת המים אשר בתעלה לחכהא
א. לחכה ] ב: ליתא.
בתעלת הברכה העליונה – הברכה הוא חריץ בנוי עוברים בו מים והיה אצל המים תעלה ר״ל חפירה רחב׳ יתפשטו בו.
במסלת שדה כובס – היא הדרך הבא לשדה הכובסי׳ אשר שם ישטחו בגדיהם אחר שכבסו אותם.
וראוי שנעיין עוד בדבר שני והוא, כי אם חזקיהו אמר אל סנחריב חטאתי שוב מעלי את כל אשר תתן עלי אשא, וישם מלך אשור על חזקיהו שיתן לו שלש מאות ככר כסף ושלשים ככרי זהב, שהיו שוים שש מאות אלף דוקאדו״ש זהב, ונתנם חזקיהו אליו, איך אם כן אחר זה שלח רבשקה בחיל כבד על ירושלים לחרפו ולגדף אלהיו? הנה בדברי הימים לא ספר דבר מזה שנתן חזקיהו אל סנחריב, אבל אמר (דברי הימים ב ל״ב) שעלה סנחריב על ערי יהודה ושחזקיהו סתם את מימי המעינות אשר מחוץ לעיר ובנה כל החומה הפרוצה ויחזק את המלוא והכין כלי מלחמה והפקיד שרי מלחמות ודבר לעם דברים טובים לחזקם, ואז ספר שבא רבשקה ודבר דבריו, ושהתפלל חזקיהו וישעיהו על זה ויצא מלאך השם ויך במחנה אשור וגומר, כי הנה עזרא לא זכר מחזקיהו כי אם גבורותיו והצלחותיו ולא רצה לספר המנחה והמס אשר נתן לסנחריב כי חרפה הוא לו, וכתבו המפרשים שסנחריב אחר שקבל המס והמנחה מחזקיהו שב לארצו, ושחזקיהו לא שלח לו אותה מנחה מדי שנה בשנה ולכן לאחר זמן שב סנחריב לארץ יהודה להלחם, וכל המסעות האלה לא נזכרו בפסו׳ לא כאן בספר מלכים, ולא בדברי הימים, וגם לא בספר ישעיהו, ולבד סמכו דעתם על מה שאמר רבשקה על מי בטחת כי מרדת בי. והנראה אלי בזה הוא, שאחז היה עובד את מלך אשור ושחזקיהו בנו מרד בו כמו שהעיד הכתוב, ושסנח׳ בא ע״כ ערי יהודה וישם פניו לעלות על ירוש׳, ושחזקיה שלח לדבר לו רכות חטאתי שוב מעלי וכל מה שתתן עלי אשא, וסנחריב במרמה השיבו שיתן לו הכסף הנזכר בכתוב, וחזקיהו נתן לו הכל כמו ששאל, ואחרי שלקח הכל מידו שלח מיד רבשקה על ירושלם בחיל כבד ודבר מה שדבר, ולכן אמר על מי בטחת כי מרדת בי, ר״ל על המרד אשר מרד בו אחר מות אחז אביו כמו שנזכר, כי עשה סנחריב עם חזקיהו מרמה תחת מה שעשה עמו מהמרד, ולפי זה לא יחסר בכתוב דבר מה ויסכים הספור עם מה שנאמר בדברי הימים, שכאשר עלה סנחריב על כל ערי יהודה ויתפשם שלח רבשקה ירושלם והיה המגפה במחנהו: ומה שראוי שנעיין שלישית בזה הוא, אם היה חזקיהו טוב עם ה׳ ועם אנשים למה באה הצרה הזאת בימיו? ואומר שלא היה זה בחטאת חזקיהו כי אם בעון עמו, לפי שרבים מישראל היו מואסים במלכות בית דוד והיו מגמגמים כנגד חזקיהו, לפי שהיה שקט ושאנן והיה בעל תורה מתעסק בעיונה, והמון העם וגדולי מלכותו היו מיחסים שלמות תכונתו אל עצלה והתרשלות ומורך לב, לפי שהוא לא היה מתלהב ביצר הרע, עד ששבנא וסיעתו רצו למרוד בו על שלא היה חזקיהו כפי תכונתם הרעה, והיו אומרים שלא היה הגון למלכות, לפי שלא היה בוחר בשלחן מלכים והיה אוכל ליטרא של ירק ועוסק בתורה, והיה אצלם לשלמות מה שהיה פקח בן רמליהו אוכל ארבעים סאה גוזלות בקנוח סעודה כדבריהם ז״ל, (סנהדרין צ״ד ע״ב) ושזהו מה שאמר הנביא ישעיהו (ישעי׳ ח׳ ו׳ וכו׳) יען כי מאס העם הזה את מי השלוח ההולכים לאט ומשוש את רצין ובן רמליהו, ר״ל שהיו מואסים את חזקיהו שהיה כנחל ההולך לאט והיו ששים בביאת רצין מלך ארם ופקח בן רמליהו להמליך בתוכם, כי יבחרו במלך עריץ מעול וחומץ ולא באיש תם וישר ירא אלהים וסר מרע, ולכן היה מענשם הנה ה׳ מעלה עליהם את מי הנהר העצומי׳ והרבים את מלך אשור, כלומר אחרי אשר מאסתם את מי השלוח ההולך לאט יביא עליכם נהר עצום שהוא מלך אשור ועלה על כל אפיקיו והלך על כל גדותיו, וביאר הנרמז באפיקים ובגדות, באמרו וחלף ביהודה שטף ועבר עד צואר יגיע, רוצה לומר שיעלה על כל ערי יהודה ויתפשם ויגיע הצרה לתכלית האחרון, וזהו עד צואר יגיע, כמי הנהר כאשר יטבע אדם בהם ויגיעו עד צוארו שהוא אז קרוב למות, והמשיל א״כ ירושלם לראש הגוף, ושמי הצרה היו מגיעים עד הצואר כמעט שיעברו משם יטבע האדם, וכן היה ירושלם כמעט קרובה להכבש על ידי סנחריב, לפי שמטות כנפיו מלא רחב ארצך, רוצה לומר שנטיית מחנהו והתפשטותו יהיה מלוא רוחב ארץ ישראל כלה, ועכ״ז חסדי השם כי לא תמנו, וזהו אמרו עמנואל, לפי שבאחרית הזעם נגפו השם ולא עלה על ירושלם. הנה ביאר בזה שביאת סנחריב היה עונש על פושעי ישראל מבני יהודה שהיו מואסים במלכות חזקיהו, ומפני זה בא עליהם סנחריב וכבש את כל הארץ ונמלטה ירושלם מפני שהיה חזקיה שמה, והוא המורה על צדקתו וזכותו, וזהו אמרו עוד (שם י״א, י״ב) כה אמר ה׳ אלי בחזקת היד ויסרני וגומר, לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר, שאמר זה על שבנא הסופר וסיעתו שהיו בקושרים נגדו, וחתם הדברים את ה׳ צבאות אותו תקדישו והוא מוראכ׳ והוא מערצכם לא המלכים אשר בקשתם. ולפי שסנחריב היה מגמת פניו להלחם בירושלם ולעשות אל בני יהודה כאשר עשה שלמנאסר אל בני ישראל אשר בשמרון.
לכן בהיותו נלחם בלכיש עיר מבני יהודה שלח את תרתן ורב סריס ואת רבשקה בחיל כבד על ירושלם ויבאו ויעמדו בתעלת הברכה העליונה, שהוא חריץ בנוי באבנים וסיד עוברים בו המים, והיה אצל המים ההם תעלה, ר״ל חפירה גדולה יתפשטו בו המים במסלת שדה כובס, היא הדרך הבא אל השדה שהאנשים והנשים רוחצים וכובסים הבגדים בתעלה וישטחו אותם בשדה.
שדה כבס – כתב בעל המסורת ג׳ ב׳ מלא וחד חסר ולא פי׳ איזהו החסר ובס״א כ״י מצאתי חסר אותו של ישעיה סימן ל״ו ובשני ספרים כ״י זהו החסר ובמ״ג שלנו בדפוס כתוב ג׳ מלאים וסותרת למה שנמסר כאן במקרא גדולה ג׳ חד חסר.
כבד – ענין רבוי.
בתעלת הברכה – הברכה היא מקום בנוי באבנים ובסיד, ושם מתכנסים המים, והתעלה היא החפירה הסמוך לה, ובעת הצורך ממשיכים לה אמת המים מן הבריכה, וכן: אל קצה תעלת הבריכה (ישעיהו ז׳:ג׳).
במסלת – בדרך הכבושה.
וישלח מלך אשור – ובמרמה שם עליו העונש, כי עם כל זאת עלה עליו.
בתעלת – בתעלה הנמשכת מהבריכה העליונה, אשר היא במסילה ההולך אל השדה, שמכבסים שם את הבגדים, ושוטחים שמה מול השמש לנגבם.
תרתן – לפי דברי אוהב גר הוראתו גוף (מאיר כ) כוכב; ואשור הוראתו גבור חיל, ומצאנו בתלמוד הבבלי שבת פ״ז. יישר כחך וענינו יגבר.
רב סריס – רב הסריסים.
רבשקה – שר המשקים, ומצאנו בדברי הימים לנכרים שמשקה Astyages אבי אם כורש מלך פרס ומדי שמו Saca.
תעלת – סלון, והשם נגזר משרש עול שענינו בלשון ארמי בא ונכנס, שהמים באים ונכנסים לתוכו, וסלון מגזרת סלל ומסלה, דרך סלולה (ודרך מגזרת תדרך כף רגלכם), דרך מוכן וסלול למים להכנס בו.
הברכה העליונה – מצד דרומית מזרחית לירושלים בתחתית הר ציון היה יוצא המעין הנקרא גיחון או שילוח וממנו היו המים נמשכים לשתי בריכות או מקוואות מים שמבריכים שם הגמלים לשתות (שד״ל).
ואף על פי שחזקיה שילם לו את הקנס, בכל זאת1 בהיותו נלחם בלכיש2 וַיִּשְׁלַח – שלח סנחריב מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת תַּרְתָּן וְאֶת רַב סָרִיס וְאֶת רַב שָׁקֵה3 שהיה ישראל מומר4 מִן לָכִישׁ אֶל הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ בְּחֵיל כָּבֵד – גדול5 לְיְרוּשָׁלִָם, וַיַּעֲלוּ וַיָּבֹאוּ לְיְרוּשָׁלִַם וַיַּעֲלוּ וַיָּבֹאוּ וַיַּעַמְדוּ בִּתְעָלַת – בתעלה הנמשכת6 מֵהַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה אֲשֶׁר נמצאת בִּמְסִלַּת – בדרך הכבושה7 ההולכת לְשְׂדֵה כוֹבֵס – השדה אשר שם ישטחו בגדיהם אחר שכבסו אותם8:
1. מצודת דוד.
2. אברבנאל.
3. ובישעיה אמר רבשקה לבדו נראה כי הוא היה עיקר השליחות והשנים טפלים לו, רד״ק. ולמדנו בסדר עולם, שלא באו שלשתם יחד, אלא רבשקה לבדו (כמו שכתב בספר ישעיהו לו, ב), ותרתן ורב סריס באו בשליחות שנייה, רש״י.
4. סנהדרין ס., רד״ק.
5. כך משמע ממצודת ציון.
6. מצודת דוד.
7. מצודת ציון.
8. רלב״ג.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארשב״ם המשוחזררד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(יח) וַֽיִּקְרְאוּ֙ אֶל⁠־הַמֶּ֔לֶךְ וַיֵּצֵ֧א אֲלֵהֶ֛ם אֶלְיָקִ֥ים בֶּן⁠־חִלְקִיָּ֖הוּ אֲשֶׁ֣ר עַל⁠־הַבָּ֑יִת וְשֶׁבְנָה֙ הַסֹּפֵ֔ר וְיוֹאָ֥ח בֶּן⁠־אָסָ֖ף הַמַּזְכִּֽיר׃
And when they had called to the king, Eliakim the son of Hilkiah, who was over the household, and Shebnah the scribe, and Joah the son of Asaph the recorder came out to them.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

וּקְרוֹ לְמַלְכָּא וּנְפַק לְוַתְהוֹן אֶלְיָקִים בַּר חִלְקִיָה דִמְמַנָא עַל בֵּיתָא וְשֶׁבְנָא סַפְרָא וְיוֹאָח בַּר אָסָף דִמְמַנָא עַל דָכְרָנַיָא.
המזכיר – איזה משפט בא לפני המלך ראשון, שיפסקנו ראשון.
The recorder. [Who determines] which judgment came first before the king, that it be adjudicated first.⁠1
1. Rashi in Yeshayohu 36:3 defines מזכיר, as "the writer of the records in the annals.⁠"
המזכיר – איזה משפט בא לפני המלך תחילה לפסוק אותו ראשון.
ויקראו אל המלך – קראו לאשר על החומה או לאשר מצאו בשדה כובס שיאמרו למלך שיצא לדבר עמם, ויצאו אליהם במצות המלך אליקים ושבנא ויואח.
אליקים בן חלקיהו אשר על הבית – וכן אמר בישעיה בזאת הפרשה, אבל בפרשה שנאמרה על שבנא נאמר: לך בא אל הסוכן הזה על שבנא אשר על הבית (ישעיהו כ״ב:ט״ו), ונבא עליו שיהדפנו מהשררה שהיה בה, שהיה על הבית, ויתננה לאליקים בן חלקיהו (ישעיהו כ״ב:כ׳). ולא נוכל לומר כי קודם המעשה הזה מרד שבנא ונתנו שררתו לאליקים, ומפני זה אמר: אליקים אשר על הבית, כי אלו היו המלאכים הראשונים אשר באו ממלך אשור לירושלם, ושבנא יצא אליהם עם אליקים, ואמרו לרבשקה: דבר נא אל עבדיך ארמית כי שומעים אנחנו (מלכים ב י״ח:כ״ו), ונאמר: ויבא אליקים ושבנא הסופר ויואח קרועי בגדים (מלכים ב י״ח:ל״ז), נראה כי עדיין לא מרד, אלא בשוב רבשקה אומר שמרד.
ובסדר עולם אומר: כשהלך לכוש, שטף שבנא וסיעתו והלך לכוש.
ובדברי רז״ל: כשבא סנחריב וצר על ירושלם כתב שבנא כתב, והשליכו עם החץ שירד למחנה אשור, והיה כתוב בו: שבנא וסיעתו השלימו, חזקיהו וסיעתו לא השלימו. וכאשר יצא עם סיעתו, בא גבריאל וסגר דלתות העיר בפני סיעתו. כשבא אצל סנחריב, אמר לו: היכן סיעתך? אמר להם: חזרו בהם. נקבוהו בעקביו ותלאוהו בזנבי הסוסים, והיו מגררים אותו על הקוצים ועל הברקנים. וזה אינו כדברי בעל סדר עולם שאמר ששטף שבנא וסיעתו. ואפשר כי קודם לכן מרד מעת שבא מלך אשור על ערי יהודה, אבל נסתר, ולא היה מראה עצמו. וכן במעשה הזה שבא קרוע בגדים, היה מראה הוא עצמו עצב ולבו לא נכון, והנביא גלה דעתו לחזקיהו והורידו מפקידותו. ונשאר סופר והפקיד אליקים על הבית.
ויקראו אל המלך – רוצה לומר: קראו שיצא אליהם המלך.
ויקראו אל המלך, ר״ל שקראו בעד החומה שיצא המלך לדבר אליהם, ואף על פי שהיו שלשה השרים הבאים יחדו, הנה רבשקה לחכמתו או לצחות לשונו סדר הדברים, ולזה בספר ישעיהו (שם ל״ו ב׳) לא זכר כי בא שמה בלתי רבשקה, ואמרו חכמים ז״ל (סנהדרין ס׳ ע״א) שמשומד יהודי היה, ולפי שבאו מסנחריב שלשה שרים, שלח המלך חזקיהו לדבר עמהם שלשה ראשים מבני יהודה, והם אליקים בן חלקיה שהיה על בית המלך ושבנא הסופר אשר למלך ויואח בן אסף המזכיר, שהיו יודעים לדבר ארמית, לחשבם שהוא בארמית ידבר אליהם בדברי פשרה ומצוע להשלים עמהם:
אל המלך – קראו אל המלך לצאת אליהם.
על הבית – ממונה על בית המלך.
המזכיר – הממונה על ספר הזכרונות.
הספר – איש נאמן למלך סופר ומונה את הכסף וכותב החשבונות, וכן למעלה י״ב:י״א, ולהיות הסופר מלומד בחכמת הכתיבה קראו סופר לכל מי שאומנותו מלאכת הכתיבה.
המזכיר – פירשתיו בשמואל ב׳ ח׳:ט״ז.
וַיִּקְרְאוּ למי שמצאו על חומת ירושלים1 שיפנה אֶל הַמֶּלֶךְ חזקיה שיצא אליהם2, ולפי שבאו מסנחריב שלשה שרים, שלח המלך חזקיה לדבר עמהם שלשה ראשים מבני יהודה3, וַיֵּצֵא – ויצאו אֲלֵהֶם בציווי המלך חזקיה4 אֶלְיָקִים בֶּן חִלְקִיָּהוּ אֲשֶׁר עַל הַבָּיִת של המלך5, וְשֶׁבְנָה הַסֹּפֵר, וְיוֹאָח בֶּן אָסָף הַמַּזְכִּיר – הוא האחראי על סדרי הדיונים של המשפטים הבאים לפני המלך6:
1. או למי שמצאו בשדה כובס, רד״ק, אברבנאל.
2. רלב״ג, מצודת דוד.
3. שהיו יודעים לדבר ארמית, כדי שיוכלו לשוחח עימם בדברי פשרה להשלים עמהם, אברבנאל.
4. רד״ק .
5. מצודת דוד.
6. רש״י. ומצודת דוד מפרש הממונה על ספר הזכרונות .
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(יט) וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵיהֶם֙ רַבְשָׁקֵ֔הא אִמְרוּ⁠־נָ֖א אֶל⁠־חִזְקִיָּ֑הוּ כֹּה⁠־אָמַ֞רב הַמֶּ֤לֶךְ הַגָּדוֹל֙ מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר מָ֧ה הַבִּטָּח֛וֹן הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֥ר בָּטָֽחְתָּ׃
And Rab-shakeh said to them, "Say now to Hezekiah, 'Thus says the great king, the king of Assyria, 'What confidence is this in which you trust?
א. רַבְשָׁקֵ֔ה =א (תיבה אחת)
• ל=רַב⁠־שָׁקֵ֔ה (שֵם בשתי תיבות מוקפות)
ב. כֹּה⁠־אָמַ֞ר =א (אין געיה)
• ל=כֹּֽה⁠־אָמַ֞ר (געיה)
מקבילות במקראתרגום יונתןרלב״גאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

וַאֲמַר לְהוֹן רַבְשָׁקֵה אֲמָרוּ כְעַן לְחִזְקִיָה כִּדְנַן אֲמַר מַלְכָּא דְרַבְּתָנָא מַלְכָּא דְאַתּוּר מָא רוֹחֲצָנָא הָדֵין דְאִתְרְחֵיצְתָּא.
ויאמר להם רבשקה – אף על פי שבאו אחרים עמו והם תרתן ורב סריס לא דבר אלו הדברים כי אם רבשקה ולזה לא זכר זולתו בזה השליחות ובספ׳ ישעיה וידמה כי אחר שנתן חזקיה את כל הכסף הנמצא באוצרות י״י ובאוצרות המלך למלך אשור שב למרוד בו ולא נתן לו מדי שנה בשנה זה המס הכבד ששם עליו.
מה הבטחון הזה אשר בטחת – כי מרדת בי ולא קיימת מה שאמרת לי בהיותי נלחם עמך את אשר תתן עלי אשא.
ויאמר אליהם רבשקה וגומר. חשב רבשקה כי בדבריו אלה יניא את לבב העם ויסיתם לצאת למלך סנחריב לקבל מלכותו, והיה תכלית דבריו לחרף את חזקיהו ואת אלהיו, ולכן אמר אמרו נא אל חזקיהו, ולא קרא אותו מלך להגיד שלא ימלוך עוד בירושלם כי יקח אותה מידו, כה אמר המלך הגדול מלך אשור, ר״ל אינו כמלך יהודה או כמלך ישראל שהיה כל אחד מהם מולך על ארץ מועטת ועם מעט, אבל הוא מלך גדול על כל מלכים, מה הבטחון הזה אשר בטחת?
מה הבטחון וכו׳ – אמור, מה בטחונך אשר בעבורה מרדת בי, לבל השמע לי לצאת מארצך אל ארץ אחרת, וכאשר אמר בסוף דבריו.
אשר בטחת – להסגר במצור בירושלים (דברי הימים ב׳ ל״ב:י׳) ולא פתחת לי שעריה.
ואף על פי שבאו אחרים עמו, מי שדיבר היה רַב-שָׁקֵה1, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רַב שָׁקֵה, אִמְרוּ נָא אֶל חִזְקִיָּהוּ ולא אמר המלך חזקיה כדי לזלזל בו ולהגיד בזה שלא ימלוך עוד בירושלים2, כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל סנחריב מֶלֶךְ אַשּׁוּר! מָה הַבִּטָּחוֹן הַזֶּה אֲשֶׁר בעבורו3 בָּטָחְתָּ כי מרדת בי?4:
1. רלב״ג.
2. אברבנאל.
3. מצודת דוד.
4. מצודת דוד. ולדעת רלב״ג לאחר שנתן חזקיה את כל הכסף הנמצא באוצרות ה׳ ובאוצרות המלך למלך אשור שב למרוד בו ולא נתן לו מדי שנה בשנה את המס הכבד ששם עליו, וזה כוונתו באמרו כי מרדת בי.
מקבילות במקראתרגום יונתןרלב״גאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כ) אָמַ֙רְתָּ֙ אַךְ⁠־דְּבַר⁠־שְׂפָתַ֔יִם עֵצָ֥ה וּגְבוּרָ֖ה לַמִּלְחָמָ֑ה עַתָּה֙ עַל⁠־מִ֣י בָטַ֔חְתָּ כִּ֥י מָרַ֖דְתָּ בִּֽי׃
Do you think that a mere word of the lips is counsel and strength for war? Now on whom do you trust that you have rebelled against me?
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

אֲמַרְתָּ בְּרַם בִּמְלַל סִפְוָן בְּמֵילַךְ וּגְבוּרָה אַעְבֵּיד קְרָבָא כְּעַן עַל מַן אִתְרְחֵיצְתָּא אֲרֵי מְרִידְתָּא בִּי.
אמרת אך דבר שפתים וגו׳ – אמרת עד הנה אעבוד למלך אשור, אך דבר שפתים היה. כל זמן שלא יצא ממקומו לבוא עליך, לא הוצרכת לעצה וגבורה, אבל עכשיו שיצא ובא, עצה וגבורה אתה צריך למלחמה הזאת, עתה אמור: על מי בטחת.
You have said but words of the lips, etc. Until now you have said, "I will (not) pay tribute to the king of Ashur.⁠" It was but words of the lips, as long as he did not leave his place to march upon you, you did not require counsel and might. But now, that he has left [his place] and marched [upon you], you require counsel and might for this war. Now, tell [me] upon whom you have depended?
אמרת אך דבר שפתים – עד עכשיו היית אומר י״י יצילינו אם יבא מלך אשור עלינו, אך דבר שפתים הוא זה כל׳ אין באמירה זו ממש אלא עצה וגבורה אדם צריך למלחמה, כך פירש ר׳ מנחם הזקן.
ורבינו ר׳ שלמה פירש: אמרת עד הנה לא אעבוד למלך אשור, אך דבר שפתים – היה, כל זמן שלא יצא ממקומו לבוא עליך, לא הוצרכת לעיצה וגבורה אבל עכשיו שיצא ונסע ממקומו ובא עצה וגבורה אתה צריך למלחמה הזאת, עתה, אמור, על מי בטחת.
אמרת אך דבר שפתים – חשבת להנצל בדבר שפתים, כלומר בתפלה, אין זה, כי אם עצה וגבורה צריך אדם למלחמה. כך פירש אדוני אבי ז״ל.
והחכם רבי אברהם בן עזרא פי׳: אמרת לאנשיך כי יש לך עצה וגבורה, וזהו: דבר שפתים, והטעם כי גבורתך הוא בדבור לבד.
ויונתן תרגם: ברם במלל סיפוון במילך וגבורא אעביד קרבא.
כי מרדת בי – שלא נתן מה שהטיל עליו שנה בשנה.
אמרת אך דבר שפתים – לך לחפש עצה וגבורה למלחמה. אבן עזרא פי׳ אך דבר שפתים הטעם כי גבורתי היא בדיבור לבדה.
כי מרדת בי – כי סנחריב חשב בלבו על חזקיהו שיעשה ציוויו ויעמוד לבטח עמו כאשר אמר ״שוב מעלי את אשר תתן עלי אשא״ (פס׳ י״ד), וכאשר ראה כי חזקיהו סתם המעיינות ונתחזק וישם ראשי מלחמות, כדכתוב בדברי הימים, אמר ״על מי בטחת כי מרדת בי״.
אמרת אך דבר שפתים וגו׳ – כלומר דיבור חיצוני לא פנימי, לפי שאמרת סוג כולל לשניהם, וכן דרך העברי על הראוי בהגיון לחלק השמות המשותפים כשירצו לפרש אבל אין זה תמיד. והכונה בזה כמ״ש ארוסטו׳, על ענין מבואר האמתית עד שסכלות גמורה הוא לכל חולק עליו, ר״ל שאמר ולא יחלוק בזה שום אדם משכיל אלא א״כ היה בדבורו החיצוני. ובישעיה (ישעיהו ל״ו:ה׳) כתי׳ אמרתי והכל נכון. ואולם לא יהיה אמרו אך דבר שפתים לחלק שתוף אמרתי אבל הטעם: אמרתי שלשה המה ענינים מועילים לכל מלחמה, האחד דבר שפתים, כלומר טוב הדבור בטענות נצוחיות ומתק אמרים, והשני עצה בדבור הפנימי, והשלישי גבורה, ואין לחזקיה ולכם אחד משלש אלה, לכן על מי בטחת וגו׳.
אמרת אך דבר שפתים הוא עצה וגבורה – שיתגבר האדם בו למלחמה ר״ל שבדברי שפתיו יסיר מעליו הנלחם עמו כמו שעשית את׳ ממני ואחר זה יתחזק ויתגבר בעוזריו לעמו׳ כנגד מי שהיה נלחם עמו עתה על מי בטחת שיעזרך כי מרדת בי ולפי שחש׳ מלך אשור כי חשב חזקיה במרדו בו על מלך מצרים שיעזרהו במלחמה אמר אליו הנה בטחת על משענת חלוש כמו משענת הקנה הרצוץ כי לא די שאי אפשר לאדם להשען בו אבל לא יזיק לעצמו בהשענו בו כי הקנה הרצוץ יכנס בכפו ונקבה כי כן פרעה מלך מצרים לכל הבוטחים עליו וכי תאמרון אלי אל י״י אלהינו בטחנו שיצילנו הלא הוא אשר הסיר חזקיהו את במותיו ואת מזבחותיו אשר היו מקריבים בהם לי״י ויאמ׳ ליהודה ולירושלם לפני המזבח הזה לבד תשתחוו ואיך יעזרהו והוא עשה כנגדו להשחית במותיו ומזבחותיו.
אמרת אך דבר שפתים עצה וגבורה למלחמ׳, ר״ל חשבת שהתפל׳ שהיא דבר שפתים, שאתה חסיד מאד ומתפלל כל היום היא העצה והגבורה הצריכ׳ למלחמ׳, או אמר זה על הדברים אשר שלח חזקיה לומר אל סנחריב חטאתי שוב מעלי, האם חשבת שהונאת דברים כזאת יהיה לך עצה וגבורה למלחמה? עתה על מי בטחת, ר״ל הבטחון אשר בטחת כאשר מרדת בי על מי היה? כי לא ימלט מהיותו בכח אנושי או בכח אלהי שבטחת באלהיך.
אמרת – אתה חושב שאך בדבר שפתים, בעצת יועצים נעשה המלחמה, לא כן הוא, כי צריכים אליה עצה עם גבורה.
עתה – הואיל והצורך הוא גם אל הגבורה ואיננה בך, אם כן על מי בטחת שיתן בך גבורה.
אמרת – חסרה ה״א התימה, האם אומר וסובר אתה שדבר שפתים וקול דברים יספיק למלחמה? עצה וגבורה צריכות לה, ובישעיה ל״ו:ה׳ כתוב אמרתי ופירש שד״ל, אני סנחריב הייתי חושב אך דבר שפתים הוא אך כשיראה חיילותי יפתח לי שעריו.
עצה – בשרי הצבא.
וגבורה – בחלוצי הצבא.
אָמַרְתָּ – חשבת1 אַךְ דְּבַר שְׂפָתַיִם – שרק דיבור הוא עֵצָה וּגְבוּרָה לַמִּלְחָמָה אם ע״י תפילותיך2 אם ע״י הונאת הדברים שלך3, אבל עַתָּה שיצאתי למלחמה עליך ואתה צריך גבורה אמיתית ואיננה נמצאת בך4, עַל מִי בָטַחְתָּ כִּי מָרַדְתָּ בִּי שהפסקת לתת לי מידי שנה את מה שהטלתי עליך?⁠5:
1. מצודת דוד.
2. רד״ק בשם אביו ר׳ יוסף קמחי, אברבנאל.
3. כאשר אמרת לי ״חטאתי שוב מעלי״, רלב״ג, אברבנאל.
4. רש״י, מצודת דוד.
5. רד״ק.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כא) עַתָּ֡ה הִנֵּ֣ה בָטַ֣חְתָּ לְּךָ֡ עַל⁠־מִשְׁעֶ֩נֶת֩ הַקָּנֶ֨ה הָרָצ֤וּץ הַזֶּה֙ עַל⁠־מִצְרַ֔יִם אֲשֶׁ֨ר יִסָּמֵ֥ךְ אִישׁ֙ עָלָ֔יו וּבָ֥א בְכַפּ֖וֹ וּנְקָבָ֑הּ כֵּ֚ן פַּרְעֹ֣ה מֶלֶךְ⁠־מִצְרַ֔יִםא לְכׇֽל⁠־הַבֹּטְחִ֖ים עָלָֽיו׃
Now, behold, you trust upon the staff of this crushed reed, upon Egypt; if a man leans on it, it will go into his hand and pierce it. So is Pharaoh king of Egypt to all that trust in him.
א. מֶלֶךְ⁠־מִצְרַ֔יִם =א (אין געיה)
• ל=מֶֽלֶךְ⁠־מִצְרַ֔יִם (געיה)
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

כְּעַן הָא אִתְרְחֵיצְתָּא לָךְ עַל סְמַךְ קַנְיָא רְעִיעָא הָדֵין עַל מִצְרַיִם דְאִם יִסְתְּמִיךְ גַבְרָא עֲלוֹהִי וְיֵעוּל בִּידֵיהּ וִיבַזְעִינֵיהּ כֵּן פַּרְעֹה מַלְכָּא דְמִצְרַיִם לְכֹל דְמִתְרַחֲצִין עֲלוֹהִי.
ובא בכפו – כשאדם נסמך על משענת קנה רצוץ שנשבר בידו, באין ראשי הקרומיות ונוקבין את כפו.
It will go into his palm. When a person supports himself on a support of a splintered reed, which has broken in his hand, the splintered edges come and puncture his palm.⁠1
1. Similarly, his reliance on Paroh for support will turn out to be bad for him.
ובא בכפו ונקבה – כאדם הנסמך על משענת קנה הרצוץ שבידו והוא נשבר באין ראשי הקרומיות ונוקבות את כפו.
הרצוץ – שהוא רצוץ בראשו, ואותם קסמין נכנסין בכף האדם בהשען עליו.
עַל מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה הָרָצוּץ – תמיכת המטה השבור.⁠1
1. השווה רס״ג ל״מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה הָרָצוּץ״ (יש׳ לו, ו), ול״קָנֶה רָצוּץ״ (שם מב, ג) בהתאמה: בוכאה׳ מן קצב מרצ׳וץ׳; קצבה מרצו׳צ׳ה; אלפאסי, ׳קנה׳, ב, עמ׳ 558: קצבה [...] משענת הקנה הרצוץ; ׳רץ׳, ב, עמ׳ 624: דקّ ורץّ׳ (= כתת ושבר); ריב״ג, אלאצול, ׳קנה׳, עמ׳ 638 (השורשים, עמ׳ 450): קצב; ׳רצץ׳, עמ׳ 686, לפי הגלוסה של כ״י רואין: קטע ורץ׳ (השורשים, עמ׳ 485), ללא הזכרת פסוקנו; אבן בלעם, מלכים, עמ׳ 56ב.
על משענת הקנה הרצוץ וכאיה׳ אלקצבה אלמרצ׳וצ׳ה
ואם היה הבטחון בכח אנושי ידמה שיהיה על מצרים, כי אין מלך אחר יחשוב לעזור אותך נגד מלך אשור כ״א מצרים שהוא אויבו, ואם עליו בטחת באמת על שקר אתה בוטח, לפי שמצרים הוא כמשענת הקנה הרצוץ שלא יועיל אבל יזיק, וזהו אמרו אשר יסמך איש עליו ובא בכפו ונקבה.
משענת – ענין סמיכה.
הקנה – המטה.
הרצוץ – השבור ומרוסס, כמו: הרוצצות אביונים (עמוס ד׳:א׳).
ונקבה – מלשון נקב וחור.
עתה הנה בטחת – הואיל ואין בך גבורה מעצמך הנה מהו בטחונך על מצרים, הלא הוא כמו משענת קנה רצוץ בראשו אשר אם יסמוך איש עליו, באים עוד הקסמין והקרומיות בכפו ונוקבין אותה, כן עזרת פרעה נהפך עוד לרעה.
הקנה הרצוץ – קרוב להיות רצוץ מחמת דקוחו וכן ת״י רעיעא, ורעוע הוא רצוץ בחילוף צד״י בעי״ן כמו צאן ועאן ארץ וארע צוקה ועקא, וכן שם נפל שדוד (שופטים ה׳:כ״ז), ואת שדוד מה תעשי (ירמיהו ד׳:ל׳) ראוי להיות שדוד.
על מצרים – לא מצאנו בחזקיה שחשב לקשור עם מלך מצרים כמו אחז אביו (למעלה י״ז:ד׳), רק סנחריב חשדו מאחר שראהו מתיצב בפניו, וידע שמלך מצרים ומלך כוש היו מכינים גם הם עצמם למלחמה נגדו.
עַתָּה הואיל ואין בך גבורה מעצמך1, הִנֵּה בָטַחְתָּ לְּךָ עַל מצרים למרוד נגדי, כי אין מלך אחר שיסכים לעזור לך נגדי אלא רק מלך מצרים שהוא אויבי2, וזה כאילו נשענת על מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה – הַמַּטֶּה3 הָרָצוּץ – השבור והמרוסס4 הַזֶּה בראשו5, וּכְשֶׁנִּשְׁעַנְתָּ עַל מִצְרַיִם הנך נשען על קנה רצוץ אֲשֶׁר – שכאשר6 יִסָּמֵךְ אִישׁ עָלָיו לא רק שלא יעזור לו אלא וּבָא ראש הקנה והקוצים שנשארו משבירתו ונכנסים7 בְכַפּוֹ – בתוך כף ידו8 וּנְקָבָהּ – ונוקבין אותה ועושים בה חור9, כֵּן – כך היא עזרת פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְכָל הַבֹּטְחִים עָלָיו – בו, שעזרה זו נהפכת להם בסופו של דבר לרעתם10:
1. מצודת דוד.
2. אברבנאל.
3. מצודת ציון.
4. מצודת ציון.
5. רד״ק.
6. רש״י.
7. רש״י, רד״ק, מצודת דוד.
8. רש״י, רד״ק, מצודת דוד.
9. רש״י, מצודת ציון.
10. מצודת דוד.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כב) וְכִֽי⁠־תֹאמְר֣וּן אֵלַ֔י אֶל⁠־יְהֹוָ֥הי״י֥ אֱלֹהֵ֖ינוּ בָּטָ֑חְנוּ הֲלוֹא⁠־ה֗וּא אֲשֶׁ֨ר הֵסִ֤יר חִזְקִיָּ֙הוּ֙ אֶת⁠־בָּמֹתָ֣יו וְאֶת⁠־מִזְבְּחֹתָ֔יו וַיֹּ֤אמֶר לִֽיהוּדָה֙ וְלִיר֣וּשָׁלַ֔͏ִם לִפְנֵי֙ הַמִּזְבֵּ֣חַ הַזֶּ֔ה תִּֽשְׁתַּחֲו֖וּ בִּירוּשָׁלָֽ͏ִם׃
But if you say to me, 'We trust in Hashem our God'; is He not whose high places and whose altars Hezekiah has taken away, and he has said to Judah and to Jerusalem, 'You shall worship before this altar in Jerusalem'?⁠"
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

וַאֲרֵי תֵימְרוּן לִי עַל מֵימְרָא דַייָ אֱלָהָנָא אִתְרְחִיצְנָא הֲלָא הוּא דְאַעֲדֵי חִזְקִיָה יַת בָּמָתוֹהִי וְיַת מַדְבְּחוֹהִי וַאֲמַר לֶאֱנַשׁ יְהוּדָה וּלְיַתְבֵי יְרוּשְׁלֵם קֳדָם מַדְבְּחָא הָדֵין תִּסְגְדוּן בִּירוּשְׁלֵם.
הלא הוא אשר הסיר חזקיהו וגו׳ – יש ללמוד מכאן דרבשקה ישראל מומר היה (סנהדרין ס״א), שהיה מודה שהקב״ה אלוה, אלא שרצונו לעבוד עבודה זרה.
Is He not the one Whose high places and altars Chizkiyohu has removed, etc. It can be deduced from here that Ravshokei was an apostate Jew, for he admitted that the Holy One, Blessed Is He, is God, but his desire is to worship idols.⁠1
1. See Maseches Sanhedrin 60a.
אתם אומרים: אל י״י אלהינו בטחנו הלא הוא י״י שהסיר חזקיה⁠{ו} את במותיו – שהקים אחז אביו, ויאמר ליהודה ולירושלם: השמרו לכם פן תעלו עולותיכם בכל מקום אשר תראו (דברים י״ב:י״ג) כי אם לפני מזבח הזה תשתחוו ובו תביאו עולותיכם וזבחיכם. ומאחר שעשה לו את כל הרעה הזאת האיך יכולים אתם לבטוח בו.
הלא הוא אשר הסיר – כלומר: כשהסיר חזקיהו ונתץ המזבחות לא עשה כי אם לכבודו ולהנאתו כדי שיבואו כלם לירושלם, כי המזבחות בכל מקום לשם י״י היו, וחזקיהו הסירם ונתצן. איך תחשבו כי י״י יעזור אותו ואיך תבטחו עליו?
ליהודה ולירושלם – כתרגומו: לאנש יהודה וליתבי ירושלם.
וַיֹּאמֶר לִיהוּדָה וְלִירוּשָׁלִַם – שיעורו: ״לבני יהודה וליושבי ירושלים״.⁠1
1. השווה ת״י: ״ואמר לאנש יהודה וליתבי ירושלים״; ריב״ג, אללמע, עמ׳ 249, שו׳ 7 (הרקמה, עמ׳ רסג, שו׳ 20), בעניין ׳מקרא קצר׳, ללא הזכרת פסוקנו; רד״ק על אתר.
ויאמר ליהודה ולירושלים תקדירה לבני יהודה וליושבי ירושלים
(כב-כג) וכי תאמרו⁠{ן} אלי וגו׳ – תשובת זה ועתה התערב נא וגו׳, נמשך עד עתהא המבלעדי י״י וגו׳.
א. כן בפסוק. בכ״י: ועתה.
ואם בטחת בכח אלהי ותאמרו אל ה׳ אלהינו בטחנו שיצילנו, גם זה בלתי ראוי, לפי שהוא האלוה אשר הסיר חזקיהו במותיו ואת מזבחותיו, ואמר זה לפי שחשב רבשקה שהיה זה אשר עשה חזקיהו חלול השם, לפי שבכל המזבחות והבמות ההם היו מקריבים לשם ה׳ ואזהרה לנותץ אבן מן המזבח, וחשב שעשה זה חזקיהו לכבודו ולהנאתו כדי שיבאו כלם לירושלם, וזהו אמרו ויאמר ליהודה ולירושלם לפני המזבח הזה תשתחוו בירושלם, והיה כלל המאמר איך תחשבו כי ה׳ יעזור אתכם ואיך תבטחו עליו ואתם מחללים אותו? ולפי שרבשקה עשה זה כנגד בטחון חזקיהו חלוק׳ הכרחי׳, שיהיה הבטחון או בכח אנושי או בכח אלהי כמו שאמר, ראה כי כבר ישיגהו ספק לכל אחד מצדדי החלוקה על מה שאמר והשתדל להסיר הספק הנופל בדבריו, והוא כי אולי יהיה הבטחון בכח אנושי ולא יהיה בכח מצרים כמו שאמר כי אם בגבורת בני יהודה עצמם עם חזקיהו, ולהשיב לספק הזה אמר.
את במתיו – במקצת ספרים במותיו מלא וא״ו.
הלא הוא – הלא זה הוא אשר הסיר חזקיה את במותיו אשר היו בכל הארץ, ואמר לישראל שרק למזבח העומד בבית המקדש אשר בירושלים תשתחוו, ומיעט אם כן בעבודתו ונבאש בעיניו.
את במתיו – שהיו זובחים עליהם לכבוד ה׳ אלהי ישראל (ד׳) והמעיט עבודתו, וזה לפי מחשבת עובדי עבודה זרה היה זלזול בכבודו, רלב״ג, מכ״ש שכמה מלכים כשרים קיימון, שד״ל.
וְכִי – ואם תֹאמְרוּן אֵלַי אֶל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ1 בָּטָחְנוּ איך יתכן הדבר?! הֲלוֹא הוּא האלהים אֲשֶׁר הֵסִיר חִזְקִיָּהוּ אֶת בָּמֹתָיו וְאֶת מִזְבְּחֹתָיו אשר היו בכל הארץ2, וחילל בכך את שמו3, ולגביו וַיֹּאמֶר – אמר חזקיה לִיהוּדָה – לאנשי יהודה4 וְלִירוּשָׁלִַם – וליושבי ירושלים5 לא תעבדו את ה׳ בכל הבמות והמזבחות שבארץ אלא רק לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ הַזֶּה תִּשְׁתַּחֲווּ הוא המזבח אשר בִּירוּשָׁלִָם ומיעט אם כן בעבודתו ונבאש בעיניו6, ואיך תחשבו כי ה׳ יעזור לו ואיך תבטחו עליו?!⁠7:
1. מכאן שרבשקה ישראל מומר היה (ראה סנהדרין סא), שהיה מודה שהקב״ה אלוה, אלא שרצונו לעבוד עבודה זרה, רש״י.
2. מצודת דוד.
3. ואמר זה לפי שבכל המזבחות והבמות ההם היו מקריבים לשם ה׳, וחשב רבשקה שעשה זה חזקיהו לכבודו ולהנאתו כדי שיבואו כולם לירושלים, אברבנאל.
4. רד״ק.
5. רד״ק.
6. מצודת דוד.
7. רד״ק.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כג) וְעַתָּה֙ הִתְעָ֣רֶב נָ֔א אֶת⁠־אֲדֹנִ֖י אֶת⁠־מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֑וּר וְאֶתְּנָ֤ה לְךָ֙ אַלְפַּ֣יִם סוּסִ֔ים אִם⁠־תּוּכַ֕ל לָ֥תֶת לְךָ֖ רֹכְבִ֥ים עֲלֵיהֶֽם׃
Now therefore, please, make a wager with my master the king of Assyria and I will give you two thousand horses, if you are able to set riders upon them.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

וּכְעַן אִתְעָרֵב כְּעַן עִם רִבּוֹנִי עִם מַלְכָּא דְאַתּוּר וְאֶתֵּן לָךְ תְּרֵין אַלְפִין סוּסְוָן אִם תִּכּוּל לְמַנָאָה לָךְ רְכִיבִין עֲלֵיהוֹן.
התערב נא – התפאר עליו, בוא בערבון, על מנת אם תוכל ליתן לך רוכבים על אלפים סוסים.
התערב – גייר בלעז.
Provide a security. Glorify yourself over him; enter a wager on the condition that if you are able to supply riders for two thousand horses.⁠1
Wager. Gajer, in Old French.
1. Ravshokei implied that Chizkiyohu did not even have enough riders for the two thousand horses, so surely he is unable to mount a rebellion (Ralbag).
(כג-כד) ועתה התערב נא וגו׳ ואיך תשיב את פני פחת אחד עבדי אדני הקטנים ותבטח לך על מצרים לרכב ולפרשים – משל לו לאחד שאמר לחבירו: לו יש חרב בידי עתה הרגתיך (במדבר כ״ב:כ״ט), אמר לו חבירו הרי לך חרב ונראה אם תוכל לעמוד כנגדי, אף כאן ישראל היו מתנשאים לומר נרד למצרים לעזרה ונקנה משם סוסים ורכב ופרשים לעמוד להלחם במלך אשור, אמר לו רבשקה לחזקיה, עד שאתה בוטח לרדת למצרים לקנות רכב ופרשים אינך צריך להמתין אלא כמה סוסים שאתה צריך אני נותן מיד אם אתה צריך אלפים סוסים הריני נותן אלפים סוסים אם תוכל לתת לך רוכבים עליהם, וצא נא עתה והלחם בי.⁠1 והרי הדברים קל וחומר אם על אלפים סוסים אין אתה יכול לתת לך רוכבים עליהם, קל וחומר איך תשיב את פני פחת אחד מעבדי אדוני הקטנים, שהרי כל הקטן שבהם שר אלפים איש למדנו מכאן על ראשי גייסות שהם מאה ושמונים וחמשה אלף שנפלו עם סנחריב (מלכים ב י״ט:ל״ה) שהקטן שבהם שר על אלפים איש מעמו.
התערב נא – לשון ערבון, גיי״ר בלעז.
1. השוו ללשון הפסוק בשופטים ט׳:ל״ח.
התערב נא – הכנס עמי בערבון בזה הדבר אם תוכל לעשותו.
רוכבים עליהם – רוכבים שיהיו פרשים.
התערב נא – הקשר עמו בערבות.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כב]

ועתה התערב נא אדני את מלך אשור – רוצה לומר: תן לו ערבון שלא תמרוד בי ותהיה לי למס ואתנה לך אלפים סוסים אם תוכל לתת לך אנשים רוכבים עליהם והנה אמ׳ זה על דרך הבוז והלעז כאילו אמ׳ שלא ימצאו לחזקיה אלפי׳ אנשים ראויים לרכוב על סוסים.
ועתה התערב נא את אדני את מלך אשור, ר״ל הכנס עמו בערבות בזה אשר אומר לך אם תוכל לעשותו, והוא שאתנה לך אלפים סוסים אם תוכל לתת לך רוכבים עליהם, כי הנה לא ימצאו בכל ארץ יהודה אלפים אנשים ראויים לרכוב על סוסים, וכדי בזיון וקצף בזה.
התערב – מלשון ערבון ומשכון, כי כששנים חלוקים בדבר מה, וכל אחד מחייב עצמו בממון באם לא יהיה כדבריו, הדרך הוא שכל אחד נותן ערבון, להיות בטוח ומקויים.
התערב נא – התחייב עצמך עם אדוני אם תוכל למלאות הדבר אשר ישאל.
לתת לך – לתת מאנשיך.
התערב – התחבר ועשה שותפות.
רכבים – מצווי ה׳ היה שהמלך לא ירבה לו סוסים ופרשים ובכן לא רבו בבני ישראל הלוחמים רוכבים על סוס, שד״ל.
ואם ה׳ לא ירצה לעזור, אולי אתם סומכים על גבורתכם?⁠1 וְעַתָּה התפאר עלי2 וְהִתְעָרֶב3 נָא אֶת – עם אֲדֹנִי אֶת – עם מֶלֶךְ אַשּׁוּר ותן לו ערבון שלא תמרוד בו4, וְההתערבות תהיה כך: אֶתְּנָה לְךָ אַלְפַּיִם סוּסִים ותראה אִם בכלל תּוּכַל לָתֶת לְךָ מאנשיך5 רֹכְבִים שיהיו פרשים6 עֲלֵיהֶם, ואמר זאת על דרך הבוז והלעג כאילו אמר שלא ימצאו לחזקיה אלפיים אנשים ראויים לרכוב על סוסים7:
1. אברבנאל בפס׳ כב׳.
2. רש״י.
3. המילה התערבות באה מלשון ערבון ומשכון, כי כששנים חלוקים בדבר מה, וכל אחד מחייב עצמו בממון באם לא יהיה כדבריו, הדרך הוא שכל אחד נותן ערבון, להיות בטוח שהמפסיד ישלם את התערבותו, מצודת ציון.
4. רלב״ג.
5. מצודת דוד.
6. רד״ק.
7. רלב״ג.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כד) וְאֵ֣יךְ תָּשִׁ֗יב אֵ֠ת פְּנֵ֨י פַחַ֥ת אַחַ֛ד עַבְדֵ֥י אֲדֹנִ֖י הַקְּטַנִּ֑ים וַתִּבְטַ֤ח לְךָ֙ עַל⁠־מִצְרַ֔יִם לְרֶ֖כֶב וּלְפָרָשִֽׁים׃
How then can you turn away one captain, the least of my masters servants? And yet you put your trust on Egypt for chariots and for horsemen!
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

וְאֵיכְדֵין אַתְּ מְדַמֵי לַאֲתָבָא יַת אַפֵּי חַד מִשִׁלְטוֹנֵי עַבְדֵי רִבּוֹנִי זְעֵירַיָא וְאִתְרְחִיצַת לָךְ עַל מִצְרָאֵי לִרְתִיכִין וּלְפָרָשִׁין.
ואיך תשיב את פני פחת אחד עבדי אדוני – שהרי כל הקטן שבהם, שר על אלפים איש, ואתה אינך משיג לאלפים איש. למדנו מכאן על ראשי גייסות מאה ושמונים וחמשה אלף שנפלו עם סנחריב, הקטן שבהם, שר על אלפים איש שעמו.
How can you turn away one captain of my master's servants. For the smallest of them is captain over two thousand men, and you cannot obtain two thousand men. We deduce from here concerning the heads of the armies, who totaled one hundred and eighty-five thousand and fell with Sancheiriv, that the smallest of them was captain over two thousand men who were with him.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כג]

ואיך תשיב את פני פחת אחד עבדי אדני הקטנים – כל זה אמ׳ לירא אותם ולבהלם כאילו יאמר שמלך אשור הוא באופן מהגודל שאין ראוי לחזקי׳ להשי׳ פני פחת אחד שהוא מעבדיו הקטנים גם כי אחד מעבדיו הקטנים גדול מאד עד שאין ראוי להשיב פניו ולבטוח על מצרים לרכב ולפרשי׳ שיעזרהו במלחמה כנגד מלך אשו׳.
ובהיות זה כן איך תוכל אתה חזקיהו להשיב ולהלחם עם פחת אחד? ר״ל שר אחד מעבדי מלך אשור, וגם לא מהגדולים כי אם מהקטנים, כי הנה הקטן שבהם הוא גדול ממך, וזה ממה שיורה שאי אפשר שתשי׳ הבטחון בגבורתך, אבל האמת הוא מה שאמרתי שבטחת לך על מצרים לרכב ולפרשים וכבר אמר שהוא משענת הקנה הרצוץ. ולפי שג״כ היה יכול להשיבו על הצד השני מהחלוקה שזכר, ולאמר שהיה בוטח באלהיו ושמה שהסיר את במותיו ואת מזבחותיו היה במצות השם, ושמי הוא זה אשר עמד בסוד ה׳ ושמע ויגיד את דבריו? הנה להשיב לזה אמר רבשקה
פחת – ענין שררה.
ואיך תשיב – את פניך להלחם עם פני פחת וכו׳, הלא אף הקטן שבהם ממונה הוא על אלפים.
ותבטח – אם כן בוודאי כל בטחונך ברכב ובפרשים, על מצרים אשר הוא כקנה רצוץ.
ואיך תשיב – ריקם, איך לא תמלא בקשתי תכף ומיד מאחר שכ״כ חלש אתה, ואם בחולשתך היה לך לירא מפחה קטן כ״ש מהמלך הגדול עצמו.
פחת – לפי דברי אוהב גר ענינו מנהיג הצבא Herzog, duce, וסמוך לאדני שאחריו, ושיערו אחד מקטני הפחות שהם עבדי אדוני.
וְאֵיךְ אתה חזקיהו1 תָּשִׁיב אֵת פניך להילחם2 עִם פְּנֵי פַחַת – שַׂר3 אַחַד מֵעַבְדֵי אֲדֹנִי? הלא אף הַקְּטַנִּים – הקטן שבהם ממונה על אלפיים אנשים?!4 ואתה אפילו לא תוכל להשיג לוחמים כמספר הלוחמים של השר הקטן מעבדי סנחריב5, אם כן בוודאי שכמו שאמרתי6 וַתִּבְטַח לְךָ – שכל ביטחונך נשען7 עַל מִצְרַיִם לְעניין רֶכֶב – מרכבות וּלְעניין פָרָשִׁים וסבור אתה כי יעזרו לך במלחמה נגד מלך אשור בהיותו האויב שלהם8, והלא כבר אמרתי לך כי מצרים הינה כקנה רצוץ9:
1. אברבנאל.
2. מצודת דוד.
3. מצודת ציון.
4. מצודת דוד. ולמדנו מכאן על ראשי גייסות מאה ושמונים וחמשה אלף שנפלו עם סנחריב, שהקטן שבהם, שר על אלפיים איש שעמו, רש״י.
5. רש״י.
6. אברבנאל.
7. מצודת דוד.
8. רלב״ג.
9. אברבנאל, מצודת דוד.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כה) עַתָּה֙ הֲמִבַּלְעֲדֵ֣י יְהֹוָ֔הי״י֔ עָלִ֛יתִי עַל⁠־הַמָּק֥וֹם הַזֶּ֖ה לְהַשְׁחִת֑וֹ יְהֹוָה֙י״י֙ אָמַ֣ר אֵלַ֔י עֲלֵ֛ה עַל⁠־הָאָ֥רֶץ הַזֹּ֖את וְהַשְׁחִיתָֽהּ׃
Have I come up against this place to destroy it without Hashem? Hashem said to me, 'Go up against this land; destroy it.'
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

כְּעַן הֲבַר מִמֵימְרָא דַייָ סְלֵיקִית עַל אַתְרָא הָדֵין לְחַבָּלוּתָהּ יְיָ אֲמַר לִי סַק לְאַתְרָא הָדֵין וְחַבְּלִינָהּ.

רמז רלז

עתה המבלעדי י״י עליתי (אל הארץ הזאת) [על המקום הזה] להשחיתו י״י אמר אלי עלה – אמר ריב״ל מאי דכתיב יען כי מאס העם הזה את מי השלוח (ישעיהו ח׳:ו׳), אמר רב יוסף אלמלא תרגומא דהאי קרא לא הוה ידענא מאי קאמר חלף דקץ עמא הדין במלכותא דבית דוד דמדברין להון כמי שילוח דמנגדין בנייח ואתרצו ברצין ובן רמליהו לכן הנה י״י מעלה עליכם את מי הנהר העצומים והרבים את מלך אשור (ישעיהו ח׳:ז׳) וחלף ביהודה שטף ועבר (ישעיהו ח׳:ח׳), וכי מאחר דברשות עבד מ״ט איענוש נביא כי אתנבי אעשרת השבטים אתנבי ואיהו יהיב דעתיה אכולה ארעא דישראל. בא נביא ואמר לו כי לא מועף לאשר מוצק לה כעת הראשון הקל ארצה זבלון (ישעיהו ח׳:כ״ג) מאי לא מועף א״ר אלעא בר ברכיה אין נמסר עיף בתורה ביד המציק לו. כעת הראשון הקל ארצה (ישעיהו ח׳:כ״ג) לא כראשונים שהקלו מעליהם עול תורה אלא כאחרונים שקבלו עליהם עול תורה ראוים הללו לעשות להם נס כנס דורכי הים וכעוברי הירדן אם חוזר בו מוטב ואם לאו אני עושה אותו גלילה בלוים. סנחריב א״ר יוחנן יבא חזקיהו בעל שמונה שמות ויפרע מסנחריב שיש לו שמונה שמות. חזקיהו דכתיב כי ילד יולד לנו בן נתן לנו ותהי המשרה על שכמו ויקרא שמו פלא יועץ אל גבור אבי עד שר שלום (ישעיהו ט׳:ה׳). והאיכא חזקיה שחזקו יה, ד״א שחזק את ישראל לאביהם שבשמים. סנחריב דכתיב ביה תגלת פלאסר פלנאסר שלמנאסר פול סרגון (סרגין) אסנפר רבא ויקירא (עזרא ד׳:י׳). והאיכא סנחריב שסיחתו ריב. ד״א שסח ונחר דברים כלפי מעלה, א״ר יוחנן מפני מה זכה אותו רשע לקרותו אסנפר רבא ויקירא (עזרא ד׳:י׳) מפני שלא ספר בגנותה של ארץ ישראל שנאמר עד בואי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם (מלכים ב י״ח:ל״ב). רב ושמואל חד אמר מלך פקח היה וחד אמר מלך טפש היה. מ״ד מלך פקח היה אמר אי אמינא להו עדיפא מארעייהו יאמרו לי קא משקרת. ומ״ד מלך טפש היה יאמרו א״כ מאי רבותך. להיכא אגלינהו, מר זוטרא אמר לאפריקי, ר׳ חנינא אמר להרי (שלג) [סלוג]. א״ר שמואל בר נחמני שלש פרוזודוגמאות שלח יהושע בן נון אצלם. הרוצה לפנות יפנה. ולהשלים ישלים. לעשות מלחמה יעשה. גרגשי פנה לפיכך נתנה לו ארץ יפה כארצו וזו אפריקי. גבעונים השלימו דכתיב וכי השלימו יושבי גבעון (יהושע י׳:א׳). ל״א מלכים עשו מלחמה ונפלו.

רמז רלח

רבי שמעון בן יוחאי אומר שוטה היה זה ולא היה יודע לפתות, משל למה״ד לאדם שהלך לישא אשה, א״ל אביך מלך ואני מלך אביך עשיר ואני עשיר אביך מאכילך בשר ודגים ומשקך יין ואני מאכילך בשר ודגים ומשקך יין ואין זה פתוי, אלא כיצד יאמר לה אביך הדיוט ואני מלך אביך עני ואני עשיר אביך מאכילך מיני קטניות ואני מאכילך בשר ודגים ומשקך יין ישן אביך מוליכך בקרון ואני מוליכך בגלוניקא, והלא דברים ק״ו אם מי שבא לספר בשבח ארצו ולא ספר בגנות ארץ ישראל כך ק״ו למספר בשבחה (שאר קיטעא כתוב ביהושע ברמז כ״ד).
המבלעדי י״י – וכי שלא ברשות באתי, כבר נתנבא ישעיה: בימי אחז אביך יביא י״י עליך ועל עמך וגו׳ את מלך אשור (ישעיהו ז׳:י״ז).
והשחיתה – את זו הוסיף משלו.
Is it with other than Adonoy. Did I come without permission? Yeshayohu already prophesied in the days of Achaz your father, "Adonoy shall bring upon you and upon your people, etc., the king of Ashur.⁠"1
And to destroy it. This he added of his own accord.
1. Yeshayohu 7:17. Radak cites another verse from Yeshayohu's prophecy, "and therefore the LRD is bringing upon them the mighty and abundant waters of the river, the king of Ashur, etc.,⁠" in Yeshayohu 8:7. Sancheiriv therefore believed that he was acting with Divine approval.
המבלעדי י״י – וכי שלא ברשותו באתי, כבר נתנבא ישעיה בימי אחז אביך, יביא י״י עליך ועל עמך מלך אשור (ישעיהו ז׳:י״ז).
והשחיתה – את זו הוסיף משלו.
המבלעדי י״י – להפחידם אמר כן.
או פירושו: אחר שכל הארצות נתן י״י בידי, וגם כל ארץ ישראל הוא אמר אלי עלה אל הארץ והשחיתה. ואם רבשקה היה ישראל מומר אמר זה לפי שישעיה ניבא ואמר: הנני מעלה את מי הנהר העצומים והרבים את מלך אשור וגו׳ (ישעיהו ח׳:ז׳).
עתה המבלעדי י״י – אמר זה כאלו יאמר איך תבטח על י״י שיצילך והוא אמר אלי שאעלה על הארץ הזאת להשחיתה.
המבלעדי ה׳ עליתי על המקום הזה להשחיתו ה׳ אמר אלי עלה על הארץ הזאת והשחיתה, ר״ל אם אתה חזקיהו אומר שבמצות השם הרסת ונתצת את הבמות ואת המזבחות, גם אני אומר שבמצותו באתי על הארץ הזאת לשחתה, ואיך אם כן תבטח על השם שיצילך והוא אמר אלי להשחיתך? ובאמת סגנון הדברים האלה מורה שהיה רבשקה משומד יהודי, ולכן היה יודע מענין הבמות שהסיר חזקיהו ומה שהיה אפשר להשיבו על זה שעשאו כפי המצוה האלהית, ואולי שגם כן שמע מה שניבא ישעיהו הנה ה׳ מעלה עליהם את מי הנהר העצומים והרבים את מלך אשור וגומר, ועליו אמר בשם מלך אשור השם אמר אלי עלה על הארץ הזאת והשחיתה:
אמר אלי עלה על הארץ הזאת – כן ראיתי בספרי הדפוס חדשים גם ישנים וגם בס״א כ״י מדוייק כתוב על אבל בספרים אחרים כ״י כתוב אל הארץ וכן בתרגום סק לאתרא ואולם בישעיה ל״ו והביא בעל המסורת כמה חילופים שבין פסוק דמלכים לפסוק דישעיה בזה הענין וכתב שזה על הארץ ודישעיה אל הארץ עיין שם.
המבלעדי – ענינו כמו זולת.
המבלעדי ה׳ – וכי מבלי גזירת המקום.
ה׳ אמר – כבר ניבא ישעיהו: ישא וכו׳ ואת שלל שומרון (ישעיהו ח׳:ד׳), וטעה לומר שכן יעשה לירושלים.
המבלעדי ה׳ – בלי רשותו, כמו ובלעדיך לא ירים איש את ידו (מקץ) ועיין בישעיה בביאור שד״ל, רק לפ״ד ר״ל רחש לבי דבר טוב שה׳ אלהי הארץ הזאת רוצה למסרה בידי, וכן אמר פרעה נכה ליאשיה (דברי הימים ב׳ ל״ה:כ״א).
עַתָּה שהקב״ה נתן בידי את כל הארצות1, הֲמִבַּלְעֲדֵי – האם ללא2 גזרתו של3 יְהוָה עָלִיתִי עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה לְהַשְׁחִתוֹ?! הלא יְהוָה אָמַר אֵלַי4 עֲלֵה עַל הָאָרֶץ הַזֹּאת וְהַשְׁחִיתָהּ5, כפי שהתנבא ישעיה בימי אביך אחז6, ואם אתה חזקיהו אומר שבמצות ה׳ הרסת וניתצת את הבמות ואת המזבחות, גם אני אומר שבמצוותו באתי על הארץ הזאת לְשַׁחֲתָהּ7, ואיך אם כן תבטח על ה׳ שיצילך והוא אמר אלי להשחיתך?⁠8:
1. רד״ק.
2. מצודת ציון.
3. מצודת דוד.
4. הכוונה למלך אשור, אברבנאל.
5. מילה זו הסיף רבשקה מדעתו, רש״י.
6. ״יָבִיא יְהוָה עָלֶיךָ, וְעַל-עַמְּךָ... אֵת מֶלֶךְ אַשּׁוּר״ (ישעיה פרק ז׳ פס׳ יז׳), רש״י.
7. אברבנאל.
8. רלב״ג, אברבנאל.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כו) וַיֹּ֣אמֶר אֶלְיָקִ֣ים בֶּן⁠־חִ֠לְקִיָּ֠הוּ וְשֶׁבְנָ֨ה וְיוֹאָ֜ח אֶל⁠־רַבְשָׁקֵ֗הא דַּבֶּר⁠־נָ֤א אֶל⁠־עֲבָדֶ֙יךָ֙ אֲרָמִ֔ית כִּ֥י שֹׁמְעִ֖ים אֲנָ֑חְנוּ וְאַל⁠־תְּדַבֵּ֤ר עִמָּ֙נוּ֙ יְהוּדִ֔ית בְּאׇזְנֵ֣י הָעָ֔ם אֲשֶׁ֖ר עַל⁠־הַחֹמָֽה׃
Then Eliakim the son of Hilkiah, and Shebnah, and Joah said to Rab-shakeh, "Please speak to your servants in the Aramean language, for we understand it; do not speak with us in the Jews' language in the hearing of the people that are on the wall.⁠"
א. רַבְשָׁקֵ֗ה =א (תיבה אחת)
• ל=רַב⁠־שָׁקֵ֗ה (שֵם בשתי תיבות מוקפות)
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

וַאֲמַר אֶלְיָקִים בַּר חִלְקִיָה וְשֶׁבְנָה וְיוֹאָח לְרַבְשָׁקֵה מַלֵל כְּעַן עִם עַבְדָךְ אֲרָמִית אֲרֵי שָׁמְעִין אֲנַחֲנָא וְלָא תְמַלֵיל עִמָנָא יְהוּדִית קֳדָם עַמָא דְעַל שׁוּרָא.
כי שומעים אנחנו – אנו בני פלטין, ומכירין בלשון ארמית ובשאר לשונות. ואל תדבר אלינו יהודית, שכל העם מכירין בו, ואין אנו רוצים שישמעו.
For we understand it. We are residents of the palace, and understand Aramaic and other languages. But do not speak Hebrew to us, which all the people understand,⁠1 and we do not want them to hear.⁠2
1. They were concerned about the morale of the people and therefore wanted to keep the conversation private.
2. It is not proper to reveal matters of war to the general public (Metzudat David).
כי שמעים אנחנו – אנו בני פלטין שלו ומכירין בלשון {ארמית} ובשאר לשונות.
ואל תדבר אלינו יהודית – שכל העם מכירין בו ואין אנו רוצין שישמעו.
כי שומעים אנחנו – מבינים ומכירים בלשון ארמית.
דַּבֶּר נָא אֶל עֲבָדֶיךָ אֲרָמִית כִּי שֹׁמְעִים אֲנָחְנוּ – משמעו: הבנת השפה, מן ״גּוֹי אֲשֶׁר לֹא תִשְׁמַע לְשֹׁנוֹ״ (דב׳ כח, מט).⁠1 כלומר מי שאת שפתו לא תבין. מפני שיש לשימוש הלשון ״שמע״ בעברית שלושה מובנים:⁠2 במובן שמיעה, במובן קבלה ובמובן הבנה. השמיעה: ״וְיַעֲקֹב שָׁמַע כִּי טִמֵּא אֶת דִּינָה בִתּוֹ״ (בר׳ לד, ה); הקבלה: ״וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶל אָבִיו וְאֶל אִמּוֹ״ (שם כח, ז), ״לֹא תֹאבֶה לוֹ וְלֹא תִשְׁמַע אֵלָיו״ (דב׳ יג, ט), ״שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ״ (שמ׳ כב, כב); ההבנה: ״תִּשְׁמַע חֲלוֹם לִפְתֹּר אֹתוֹ״ (בר׳ מא, טו), וזה המוזכר כאן (= ״שֹׁמְעִים״) כמותו. וממנו ״שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה׳ אֱלֹהֵינוּ ה׳ אֶחָד״ (דב׳ ו, ד), מכיוון שבעניין ייחוד האל – לא די לשמוע זאת מזולתו [ולא די] לקבל זאת בתקליד,⁠3 אלא הכוונה היא הבנת משמעות הייחוד ותפישתה בנפש.⁠4
1. השווה רס״ג ל״דַּבֶּר נָא אֶל עֲבָדֶיךָ אֲרָמִית כִּי שֹׁמְעִים אֲנָחְנוּ״ (יש׳ לו, יא): כַּלִּם עבידך באלנבטיה פאנא נפהמהא, וכן תרגומו לדב׳ כח, מט: קביל לא תפהם לגתה; ריב״ג, אלאצול, ׳שמע׳, עמ׳ 733, שו׳ 5 (השורשים, עמ׳ 523); פרחון, ׳שמע׳: ״פי׳ הבנה״; רד״ק על אתר ובשורשים, עמ׳ תשצ: ״שמועת הבנה״.
2. השווה רמב״ם, מורה, ח״א, פרק מה, עמ׳ 99.
3. תקליד (= חיקוי מסורת בבחינת ״מצוות אנשים מלֻמדה״). מקורו של המונח תקליד הוא בהלכה ובתיאולוגיה המוסלמית, ומובנו קבלת הלכות ממורים או הורים, מבלי להבינם או להוכיחם בדרך העיון (ראה קלדר, תקליד, עמ׳ 138-137). בספרות הערבית-יהודית בימי הביניים, גינה רבנו בחיי אבן פקודה (אלהדאיה, השער הראשון [היחוד], פ״ב, עמ׳ מט) את האמונה הנשענת על תקליד, באומרו כי ראויה היא ״לנשים, ילדים, וחלשי שכל״, משום שהאמונה חייבת להתבסס על העיון. כמו כן טען, כי המאמין על סמך תקליד בלבד, עלול להגיע לידי כפירה. הרמב״ם החזיק בדעה דומה, ראה מורה, ח״א, פרק לג, עמ׳ 76-75, הע׳ 7.
4. השווה אבן פקודה, אלהדאיה, הקדמה, עמ׳ כה; השער הראשון (היחוד), פ״ב-פ״ד, עמ׳ מח-נב.
דבר נא אל עבדיך ארמית כי שמעים אנחנו מענאה פהם אללגה מן גוי אשר לא תשמע לשונו אי מן לא תפהם לגתה לאן לגה שמע פי אלעבראניה עלי תלאת מעאני במעני סמאע ומעני קבול ומעני פהם אלסמע ויעקב שמע כי טמא את דינאא בתו אלקבול וישמע יעקב אל אביו ואל אמו לא תאבה לו ולא תשמע אליו שמוע אשמע צעקתו ואלפהם תשמע חלום לפתור אותו ומתלה הדא אלמדכור הנא ומנה שמע ישראל יוי אלהינו לאן לא יכפי פי אלתוחיד אן יסמעה מן אלגיר ולא אן יקבלה תקליד בל אלקצד פהם מעני אלתוחיד ותצורה חצלב פי אלנפס
א. דינא ] ב: דינה.
ב. חצל ] נראה כי הכוונה אלמחצל. ב: ליתא.
באזני העם אשר על החומה – אמרו זה כי לא היו רוצי׳ שישמע אלו הדברים העם אשר על החומה כדי שלא ירפו ידיהם משמירת החומה.
(כו-לה) השנים עשר הוא להודיע כי אחת מן התחבולות הטובות למלחמה הוא להפחיד אנשי המלחמה ולזה אמר רבשקה כי אדניו שלחו בעבור האנשים אשר על החומה ליראם ולבהלם.
וזכר הכתוב שאליקים ושבנה ויואח אמרו אל רבשקה דבר נא אל עבדיך ארמית כי שומעים ומבינים אנחנו אותו ואל תדבר עמנו יהודית באזני העם אשר על החומה, וקשה עלי איך לא ראו אנשים חכמים ונבונים כחלקיהו וחביריו שהיה רוצה רבשקה שהעם ישמע את דבריו כדי שירפו את ידיהם מהמלחמה? ואיך אמרו אליו אם כן שלא ידבר יהודית בעבור היהודים אשר מעל החומה כדי שלא יחלש לבם? כי אותה היה מבקש ונראה לי שעם היות שזה היה כונתו ורצונו, הנה לא היו הדברים מסודרים לאותו טעם, אבל שהם אמרו אל רבשקה דבר נא אל עבדיך ארמית כי שומעים אנחנו, ואתה ארמי ומה לך לדבר יהודית? כל שכן באזני העם אשר על החומה, כי אין ראוי שידע העם עניני המלכים ודבריהם, ושגם כן לא היה ראוי שיראו לרבשקה מדבר לשון יהודית, כי יהיה בעיניהם כיהודי, כל שכן כפי דבריו שהיה מדבר בעניני הבמות כאלו היה חס על כבוד השם, ואמר גם כן שה׳ אמר אליו שיעלה להשחית, וכל זה מורה שעם היותו משומד היה מאמין באלהות השם יתברך, וזה אין ראוי לאדם שיצא מכלל הדת, לפי שהוא מראה עצמו ארמי ומדבר דברי יהודי, והמשומד בפני הגוים ראוי שישמור עצמו מן החשד, ואל זה רמזו באמרם ואל תדבר עמנו יהודית באזני העם אשר על החומה, כאלו היו חוששים לזה מפני כבודו:
ויאמר אליקים בן חלקיהו ושבנה – ב׳ כתוב ה״א הדין ואידך ויקראו אל המלך דלעיל.
ארמית – בלשון ארמית.
כי שומעים – כי מבינים אנחנו ארמית.
יהודית – בלשון יהודית.
באזני העם – בפניהם כשהם שומעים, כי הכל מכירים בו, וכאומר, הנה אין מהדרך לפרסם דברי מלחמה בפני המון העם.
ארמית – אולי שרי מלך אשור היו מדברים לו ארמית כמו למלך בבל (דניאל ב׳:ד׳).
וַיֹּאמֶר – ואמרו אֶלְיָקִים בֶּן חִלְקִיָּהוּ וְשֶׁבְנָה וְיוֹאָח שליחי המלך חזקיה אֶל רַב שָׁקֵה, דַּבֶּר נָא אֶל עֲבָדֶיךָ בשפה1 אֲרָמִית כִּי שֹׁמְעִים – מבינים2 אֲנָחְנוּ ארמית ושאר לשונות3, וְאַל תְּדַבֵּר עִמָּנוּ בשפה יְהוּדִית בְּאָזְנֵי הָעָם אֲשֶׁר עַל הַחֹמָה שכל העם מבינים את השפה, ואין אנו רוצים שישמעו4 לפי שאין מהדרך לפרסם דברי מלחמה בפני המון העם5, והאמת היא שלא רצו שישמע אלו הדברים העם אשר על החומה כדי שלא ירפו ידיהם משמירת החומה6:
1. מצודת דוד.
2. רד״ק, מצודת דוד.
3. רש״י.
4. רש״י.
5. מצודת דוד. ולדעת אברבנאל הבינו שליחי המלך כי רבשקה לא היה מפסיק לדבר יהודית בגלל רפיון העם אלא ההיפך הוא הנכון, לכן אמרו לו שלא טוב בשבילו לדבר יהודית שלא יחשדו אותו כמשתף פעולה איתם, כאילו דואגים לו.
6. רלב״ג.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כז) וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵיהֶ֜ם רַבְשָׁקֵ֗הא הַעַ֨ל אֲדֹנֶ֤יךָ וְאֵלֶ֙יךָ֙ שְׁלָחַ֣נִי אֲדֹנִ֔י לְדַבֵּ֖ר אֶת⁠־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה הֲלֹ֣א עַל⁠־הָאֲנָשִׁ֗ים הַיֹּֽשְׁבִים֙ עַל⁠־הַ֣חֹמָ֔ה לֶאֱכֹ֣ל אֶת⁠־[צוֹאָתָ֗ם] (חריהם) וְלִשְׁתּ֛וֹת אֶת⁠־[מֵימֵ֥י רַגְלֵיהֶ֖ם] (שניהם)ב עִמָּכֶֽם׃
But Rab-shakeh said to them, "Has my master sent me to your master and to you, to speak these words? Has he not sent me to the men that sit on the wall, to eat their own dung, and to drink their own water with you?⁠"
א. רַבְשָׁקֵ֗ה =א (תיבה אחת)
• ל=רַב⁠־שָׁקֵ֗ה (שֵם בשתי תיבות מוקפות)
ב. [מֵימֵ֥י רַגְלֵיהֶ֖ם] (שניהם)
• א-כתיב=‹[אֵ]שֵ֥נַיְ+יֵהֶ֖ם›, ‹ֵשֵ֥נַיְֵהֶ֖ם› דהיינו שתי נקודות הצֵרי הראשונות של ״קרי ולא כתיב״ דחוסות ברווח הצר בין התיבות; והשוו ישעיהו לו,יב.
• ל-כתיב=<שֵׁ֥יַנְיֵהֶ֖ם>, דהיינו קרי=<מימֵ֥י רַגְלֵיהֶ֖ם> (הערת דותן; וכך גם ניקדו והעירו בהקלדה גירסה 4.16)
• מכון ממרא=מֵֽימֵי רַגְלֵיהֶ֖ם (בגעיה)
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

וַאֲמַר לְהוֹן רַבְשָׁקֵה הַעַל רִבּוֹנָךְ וַעֲלָךְ שַׁלְחַנִי רִבּוֹנִי לְמַלָלָא יַת כָּל פִּתְגָמַיָא הָאִלֵין הֲלָא עַל גַבְרַיָא דְיַתְבִין עַל שׁוּרָא לְמֵיכַל יַת מַפְקַתְהוֹן וּלְמִשְׁתֵי יַת מֵימֵי רִגְלֵיהוֹן בִּצְיָרָא עִמְכוֹן.
לאכול את צואתם – ברעב המצור.
חוריהם – רעי היוצא דרך חור פי הטבעת. ורבותינו פירשו: לכנותם לשון נאה צואתם (בבלי מגילה כ״ה:).
מימי שניהם – צואה לחה, שיני דכרכשא דקיימא אתלת שיני. או, לשון גלל, שבא על ידי לעיסת השינים.
To eat their own excrement. In the hunger [caused] by the siege.⁠1
Their dung. Dung that is excreted through the orifice of the anus. Our Rabbis explained to euphemize and read, "צואתם" [instead of חריהם].⁠2
Their own urine. Loose excrement, the glands of the rectum, which is held by three glands. Alternatively, an expression of excrement which comes about through the chewing of the teeth [=שניהם].
1. If they continue guarding the wall to prevent Ashur's army from entering, they will lay a prolonged siege to the city that will be so severe that the people will starve during the siege, causing them to "eat their own, etc.⁠" (Ralbag).
2. See Maseches Megillah 25b.
לאכל את צואתם – ברעב המצור.
חריהם – היוצא דרך החור פי טבעת, ורבותינו תיקנו לכנותו לשון נאה, צואתם.
מימי שיניהם – צואה לחה, שיני דכרכשתא, דקיימא אתלת שיני או לשון גלל שבא על ידי לעיסת השיניים.
העל אדניך – כמו: האל, וכן הוא בישעיה (ישעיהו ל״ו:י״ב). וכן: על האנשים – כמו: אל. ולאליקים אמר, שהוא הגדול, וכן הוא אומר: ויאמר אליקים וגו׳ (מלכים ב י״ח:כ״ו).
חריהם – כן כתיב, וקרי: צואתם. וענין אחד הוא. והקרי הוא לשון נקיה.
שניהם – כן כתיב. וקרי: מימי רגליהם. והכתוב הוא רמז לתחתוניות, וכן בדברי רז״ל: המקנח בדבר שהאור שולט בו שיניו נושרות.
וענין: לאכול את צואתם – שחושבים להיות במצור עד שיאכלו צואתם, וכן הוסיף יהונתן: בציירא עמכון.
לאכול... ולשתות – האנשים יהיו האוכלים והשותים.
העל אדניך ואליך – רוצה לומר: האם בעבור אדניך ובעבורך שלחני מלך אשור.
לאכול את צואתם ולשתות את מימי רגליהם עמכם – כאילו אמר שאם ישמרו את החומה שלא יכנסו חיל מלך אשור הנה יבנה עליה מלך אשור מצור עד שמרוב הרע יאכלו צואת׳ וישתו מי רגליהם והוא השתן.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כו]

והוא השיבם העל אדונך ואליך שלחני אדוני וגומר, ר״ל אין הענינים האלו סודיים לבין המלכים, כי אני לא באתי לכבוד אדונך חזקיה כי אם להזהיר ולגלות האמת לאנשים היושבים על החומה שתכליתם לאכל את צואתם ולשתות את מימי רגליהם אם יעמדו עמכם בזה, לפי שמל׳ אשור יבנה מצור על העיר עד שמרוב הרעב יאכלו האנשים צואתם וישתו מי רגליהם שהוא השתן, והנה אמר בלשון יחיד העל אדוניך ואליך, כנגד אליקים שהוא היה מדבר אתו.
הישבים על החמה – בספרים מדוייקים חסר וא״ו.
חריהם – צואתם ק׳ ועיין מ״ש בישעיה ל״ו.
שיניהם – מימי רגליהם ק׳ ומתקני הנקוד שמו כל הנקודו׳ של שתי המלות שבק׳ תחת הכתוב אע״פ שאינה אלא מלה אחת ועיין מ״ש בזה בישעיה ל״ו בס״ד.
העל – כמו האל.
חוריהם – מלשון חור ונקב, ורצה לומר: צואה היוצאת מנקב פי הטבעת.
שיניהם – הוא מי רגלים, והוא קרוב מלשון שתן.
העל אדוניך – וכי רק אל אדוניך ואליך שלחני אדוני לדבר דברי.
לאכול – להזהירם כי יבאו במצור, ומעקת רעבון וצמאון יוכרחו לאכול צואה ולשתות מי רגלים.
עמכם – רצה לומר: גם הם גם אתם.
מימי רגליהם – היה ראוי לקרוא מי ולא מימי, לפי שאין אומרים מימי אלא למים הראוים לשתיה, שד״ל, רק מוהר״ר משה ערענרייך תלמידו אמר שכאן לשון לעג הוא לקרות להם מימי מאחר שיוכרחו לשתותם.
וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם רַב שָׁקֵה וכי הַאִם רק1 עַל – אל2 אֲדֹנֶיךָ חזקיה מלך יהודה וְאֵלֶיךָ אליקים3 שְׁלָחַנִי אֲדֹנִי מלך אשור4 לְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה?! הרי אין מדובר בעניינים סודיים שנאמרים רק בין מלכים5, הֲלֹא דווקא עַל – אל הָאֲנָשִׁים הַיֹּשְׁבִים עַל הַחֹמָה באתי לדבר, ובאתי להזהירם6 שאם ישמרו את החומה שלא יכנסו חיל מלך אשור הנה, יבנה עליה מלך אשור מצור, עד שמרוב רעב המצור7 יוכרחו8 לֶאֱכֹל אֶת צוֹאָתָם (חריהם9 כתיב) וְלִשְׁתּוֹת אֶת מֵימֵי (שיניהם כתיב) רַגְלֵיהֶם, ויעשו זאת עִמָּכֶם שגם גורלכם יהיה כך10:
1. מצודת דוד.
2. רד״ק .
3. כי אליקים היה מדבר בשמם עימו, אברבנאל.
4. רלב״ג.
5. אברבנאל.
6. אברבנאל.
7. רש״י.
8. רלב״ג, מצודת דוד.
9. מלשון חור ונקב, ורצה לומר צואה היוצאת מנקב פי הטבעת, מצודת ציון.
10. מצודת דוד.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כח) וַֽיַּעֲמֹד֙ רַבְשָׁקֵ֔ה וַיִּקְרָ֥א בְקוֹל⁠־גָּד֖וֹל יְהוּדִ֑ית וַיְדַבֵּ֣ר וַיֹּ֔אמֶר שִׁמְע֛וּ דְּבַר⁠־הַמֶּ֥לֶךְ הַגָּד֖וֹל מֶ֥לֶךְ אַשּֽׁוּר׃
Then Rab-shakeh stood, and cried with a loud voice in the Jews' language, and spoke, saying, "Hear the word of the great king, the king of Assyria.
מקבילות במקראתרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

וְקָם רַבְשָׁקֵה וּקְרָא בְּקַל רַב יְהוּדִית וּמַלֵיל וַאֲמַר שְׁמָעוּ פִּתְגָמָא דְמַלְכָּא דְרַבְּתָנָא מַלְכָּא דְאַתּוּר.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כו]

ולפי שהם אמרו לו שישמור עצמו מן החשד ולא ידבר יהודית בפני היהודים אשר על החומה, עמד רבשקה וקרא בקול גדול יהודית שמעו דבר המלך הגדול מלך אשור, כאלו רצה לפרסם דבריו שהיו לעבודת מלך אשור ולא באופן אחר מההתיהדות, ושהיו דבריו בלשון יהודית כדי שיבינו אותו כל העם.
וידבר ויאמר – כפל דבריו לחזקם.
וַיַּעֲמֹד רַב שָׁקֵה וַיִּקְרָא בְקוֹל גָּדוֹל1 בשפה יְהוּדִית וַיְדַבֵּר וַיֹּאמֶר שנית את דבריו לחזק אותם2, ואמר שִׁמְעוּ את דְּבַר הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל סנחריב מֶלֶךְ אַשּׁוּר:
1. ולפי שהם אמרו לו שישמור עצמו מן החשד ולא ידבר יהודית בפני היהודים אשר על החומה, עמד רבשקה וקרא בקול גדול בלשון יהודית, כדי לפרסם שדבריו היו לעבודת מלך אשור, אברבנאל.
2. מצודת דוד.
מקבילות במקראתרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(כט) כֹּ֚ה אָמַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ אַל⁠־יַשִּׁ֥א לָכֶ֖ם חִזְקִיָּ֑הוּ כִּי⁠־לֹ֣א יוּכַ֔ל לְהַצִּ֥יל אֶתְכֶ֖ם מִיָּדֽוֹ׃
Thus says the king, 'Do not let Hezekiah deceive you; for he will not be able to deliver you out of his hand.
מקבילות במקראתרגום יונתןר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

כִּדְנַן אֲמַר מַלְכָּא לָא יַטְעֵי יַתְכוֹן חִזְקִיָה אֲרֵי לָא יִכּוּל לְשֵׁיזָבָא יַתְכוֹן מִן יְדֵיהּ.
אַל יַשִּׁיא לָכֶם חִזְקִיָּהוּ – [ש]⁠לא יפתה אתכם וישלה אתכם בדבריו ובמה שיאמר לכם: ׳סִמכו על ה׳ והוא יושיעכם׳.⁠1
1. השווה ריב״ג, אלאצול, ׳נשא׳, עמ׳ 461, שו׳ 10 (השורשים, עמ׳ 324); פרחון, ׳נשא׳: ״פתוי והיסת״.
אל ישיא לכם חזקיהו לא יגויכם ויכאדעכם באקואלה ובמא יקול לכם אתכלו עלי אללה והו יכלצכם
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כו]

(כט-ל) והיו דבריו אל ישיא לכם חזקיהו וגומר, ואל יבטח אתכם חזקיהו וגומר, ופירושו שלא יבטחם לא בכח אנושי ולא בכח אלהי כמו שאמר בראשונה, ועל הכח האנושי אמר אל ישיא לכם חזקיהו, כלומר בגבורתו, כי לא יוכל להציל אתכם מידי ושקר אם כן גבורתו, ועל הכח האלהי אמר ואל יבטח אתכם חזקיהו אל ה׳ לאמר הציל יצילנו ה׳ וגומר.
אל ישא לכם חזקיהו – בספרי הדפוס האחרונים מלא יו״ד אבל בספרים כ״י ודפוסים ישנים חסר וכן מצאתי במסורת כ״י ה׳ ב׳ מנהון חסר וסימנהון אל ישא לכם חזקיהו דמלכים ודישעיהו חסר. ודד״ה. ואויב בו. תילים פ״ט מלא. וחד ישימות עלימו תילים נ״ה כתיב חד מלה וקריא ב׳ מלין.
להציל אתכם מידו – הספרים שכתוב בהם מידי הם כבני בבל אבל לבני ארץ ישראל שאנו סומכים עליהם בחילופי המקרא כתוב מידו.
כי לא יוכל להציל אתכם מידו – (הנ״ל) מי יוכל לתקן את אשר עותו הסופרים והמדפיסים מימים קדמונים וכ״ש שנתקים בנו בעונותינו לכם הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר והנה אנחנו מגששים כעורים באפלת המחלוקת ואין אנו מצליחים את דרכינו למצא חפצנו. בשלשת ספרים ישנים מהדפוס כתוב מידי וכן מצאתי בס״א מדוייק כ״י מספרד ובספר אחד כ״י נכתב בפסוק מידו ונרשם מבחוץ נ״א מידי ובספר אחר כתוב מידו בוא״ו ונקוד חירק ואין בידי להכריע כי בספרים אחרים כתיב מידו וכן מתורגם מן ידיה. ה׳ יגיה חשכנו מאפל ומחשך עיני עורים תראנה.
ישיא – ענין הסתה ופתוי, כמו: הנחש השיאני (בראשית ג׳:י״ג).
כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ סנחריב, אַל יַשִּׁיא – יסית ויפתה1 לָכֶם – אתכם חִזְקִיָּהוּ מלך יהודה בגבורתו2, כִּי לֹא יוּכַל לְהַצִּיל אֶתְכֶם מִיָּדוֹ של מלך אשור:
1. מצודת ציון.
2. אברבנאל.
מקבילות במקראתרגום יונתןר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמקראות שלובותהכל
 
(ל) וְאַל⁠־יַבְטַ֨ח אֶתְכֶ֤ם חִזְקִיָּ֙הוּ֙ אֶל⁠־יְהֹוָ֣הי״י֣ לֵאמֹ֔ר הַצֵּ֥ל יַצִּילֵ֖נוּ יְהֹוָ֑הי״י֑ וְלֹ֤א תִנָּתֵן֙ אֶת⁠־הָעִ֣יר הַזֹּ֔את בְּיַ֖ד מֶ֥לֶךְ אַשּֽׁוּר׃
Do not let Hezekiah make you trust in Hashem, saying, 'Hashem will surely deliver us, and this city shall not be given into the hand of the king of Assyria.'
מקבילות במקראתרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

וְלָא יַרְחִיץ יַתְכוֹן חִזְקִיָה עַל מֵימְרָא דַייָ לְמֵימָר שֵׁיזָבָא יְשֵׁיזְבִינָנָא יְיָ וְלָא תִתְמְסַר קַרְתָּא הָדָא בְּיַד מַלְכָּא דְאַתּוּר.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כו]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כט]

ולא תנתן את העיר הזאת – בספרים כ״י ודפוסים ישנים כתוב את העיר.
וְגם בכוח האלוהי1 אַל יַבְטַח – יַשְׁלֶה אֶתְכֶם חִזְקִיָּהוּ ויגרום לכם לשים ביטחונכם אֶל יְהוָה לֵאמֹר – באומרו הַצֵּל יַצִּילֵנוּ יְהוָה מיד אשור, וְלֹא תִנָּתֵן – יתן ה׳ אֶת הָעִיר הַזֹּאת ליפול בְּיַד סנחריב מֶלֶךְ אַשּׁוּר:
1. אברבנאל.
מקבילות במקראתרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימקראות שלובותהכל
 
(לא) אַֽל⁠־תִּשְׁמְע֖וּ אֶל⁠־חִזְקִיָּ֑הוּ כִּי֩ כֹ֨ה אָמַ֜ר מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֗וּר עֲשֽׂוּ⁠־אִתִּ֤י בְרָכָה֙ וּצְא֣וּ אֵלַ֔י וְאִכְל֤וּ אִישׁ⁠־גַּפְנוֹ֙ וְאִ֣ישׁ תְּאֵנָת֔וֹא וּשְׁת֖וּ אִ֥ישׁ מֵי⁠־בֹרֽוֹב׃
Do not listen to Hezekiah; for thus says the king of Assyria, 'Make peace with me, and come out to me; and every one of you shall eat of his vine, and every one of his fig-tree, and everyone shall drink the waters of his own cistern;
א. תְּאֵנָת֔וֹ =א (אין געיה)
• ל=תְּאֵֽנָת֔וֹ (געיה)
ב. מֵי⁠־בֹרֽוֹ =א (אין געיה)
• ל=מֵֽי⁠־בֹרֽוֹ (געיה)
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

לָא תְקַבְּלוּן מִן חִזְקִיָה אֲרֵי כִדְנַן אֲמַר מַלְכָּא דְאַתּוּר עֱבִידוּ עִמִי שְׁלָמָא וּפוּקוּ לְוָתִי וֶאֱכַלוּ גְבַר פֵּרֵי גוּפְנֵיהּ וּגְבַר פֵּרֵי תֵינוֹהִי וּשְׁתוֹ גְבַר מֵי גוּבֵיהּ.
עשו אתי ברכה – שאילת שלום, כמו: ויברך יעקב את פרעה (בראשית מ״ז:ז׳).
"Make peace with me.⁠" A greeting, as in, "And Yaakov greeted [=ויברך] Paroh.⁠"1 2
1. Bereshit 47:7.
2. See Rashi in Bereshit 33:10 and above, in II Melakhim 5:15.
עשו אתי ברכה – דורון, כמו קח נא את ברכתי (בראשית ל״ג:י״א), וכן קח נא ברכה מאת עבדך (מלכים ב ה׳:ט״ו).
ברכה – ר״ל: פשרה ושלום. וכן תרגם יונתן: שלמא.
איש מי בורו – הבורות שהם חוצה לעיר בגנות.
עֲשׂוּ אִתִּי בְרָכָה וּצְאוּ אֵלַי – מובנו התפיסות ועשיית שלום.⁠1
1. עשיית שלום ] = מצאנעה. ראה בלאו, מילון, ׳צנע׳, בניין ראשון, עמ׳ 376 (על התחלפות בניין ראשון בשלישי ראה בלאו, עמ׳ 73, §69). לעצם הפירוש השווה ת״י; רס״ג בתרגומו ל״עֲשׂוּ אִתִּי בְרָכָה״ (יש׳ לו, טז): צאלחוני; אלאפאסי, א, ׳ברך׳, עמ׳ 276; ריב״ג, אלאצול, ׳ברך׳, עמ׳ 114, שו׳ 18 (השורשים, עמ׳ 79); אבן בלעם, מלכים, עמ׳ 56ב; פרחון, ׳ברך׳: ״פ׳ שלום ופשרה״; רד״ק, השורשים, עמ׳ צז.
עשו אתי ברכה וצאו אלי מענאה צלח ומצאנעה
עשו אתי ברכה וצאו אלי – רוצה לומר: אם תהיו אתי להשלים עמי ולצאת אלי עשו ברכה כי אז תוכלו לעבוד האדמה ולאכל פריה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כו]

השלשה עשר הוא להודיע שהמלך ימשול בעם בהטבתו להם כי בזה ימשך רצונם אליו וזהו אמרו עשו אתי ברכה וצאו אלי ואכלו איש גפנו ואיש תאנתו.
וחזר לפרט הבטחון הראשון שהוא מענין האנושות, באמרו אל תשמעו אל חזקיהו לשבת בצלו ותחת מלכותו ולהנצל בגבורתו, כי כה אמר מלך אשור עשו אתי ברכה, ר״ל אם תבואו להשלי׳ עמי ולצאת אלי ולקבל מלכותי תעשו ברכה את בתיכם ותאכלו איש גפנו ואיש תאנתו ותשתו איש מי בורו, כי עתה מפני המצור לא היו יכולים לצאת מהעיר ולקחת המים מהבורות שהיו בגנות.
ברכה – ענינו מנחה ותשורת שלום, כמו: קח נא את ברכתי (בראשית ל״ג:י״א).
עשו אתי ברכה – רצה לומר: עשו עמי שלום, לתת תשורת שלום.
ואכלו וכו׳ – רצה לומר: לא תהיו עוד כלואים בתוך העיר, מבלי לצאת ללקוט פירות האילנות, ולשאוב מי הבורות.
ברכה – גלוי אהבה, שד״ל, ויש ג״כ לפרשו כדברי שאר המפרשים בהוראת שלום שהיא הגדולה שבברכות עד ששני השמות היו לנרדפים.
אַל תִּשְׁמְעוּ אֶל חִזְקִיָּהוּ מלך יהודה, כִּי כֹה אָמַר סנחריב מֶלֶךְ אַשּׁוּר, עֲשׂוּ אִתִּי בְרָכָה – שלום1 והביאו אלי מנחה2 ויהיה ברכה בביתכם3, וּצְאוּ מן העיר אֵלַי, ולא תהיו עוד כלואים בתוך העיר מבלי יכולת לצאת ללקוט פירות האילנות ולשאוב מי הבורות4, ועבדו את אדמותיכם5 וְאז אִכְלוּ כל אִישׁ מִגַּפְנוֹ וְכל אִישׁ מִתְּאֵנָתוֹ וּשְׁתוּ כל אִישׁ מִמֵי בוֹרוֹ:
1. תרגום יונתן, רש״י, רד״ק, מצודת דוד.
2. מצודת ציון.
3. אברבנאל.
4. מצודת דוד.
5. רלב״ג.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(לב) עַד⁠־בֹּאִי֩ וְלָקַחְתִּ֨י אֶתְכֶ֜ם אֶל⁠־אֶ֣רֶץ כְּאַרְצְכֶ֗ם אֶ֩רֶץ֩ דָּגָ֨ן וְתִיר֜וֹשׁ אֶ֧רֶץ לֶ֣חֶם וּכְרָמִ֗ים אֶ֣רֶץ זֵ֤ית יִצְהָר֙ וּדְבַ֔שׁ וִֽחְי֖וּ וְלֹ֣א תָמֻ֑תוּ וְאַֽל⁠־תִּשְׁמְעוּ֙ אֶל⁠־חִזְקִיָּ֔הוּ כִּֽי⁠־יַסִּ֤ית אֶתְכֶם֙ לֵאמֹ֔ר יְהֹוָ֖הי״י֖ יַצִּילֵֽנוּ׃
until I come and take you away to a land like your own land, a land of grain and wine, a land of bread and vineyards, a land of olive-trees and of honey, that you may live, and not die.' Do not listen to Hezekiah when he persuades you, saying, 'Hashem will deliver us.'
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

עַד מֵיתִי וְאֶדְבַּר יַתְכוֹן לְאַרְעָא טָבָא כְּאַרְעֲכוֹן אַרְעָא עִבּוּר וַחֲמַר אַרְעָא חַקְלִין וְכַרְמִין אַרְעָא דְזֵיתָהָא עָבְדִין מִשְׁחָא וְהִיא עַבְדָא דְבַשׁ וִחְיוּן וְלָא תְמוּתוּן וְלָא תְקַבְּלוּן מִן חִזְקִיָה אֲרֵי יַטְעֵי יַתְכוֹן לְמֵימָר יְיָ יְשֵׁיזְבִינָנָא.
אל ארץ כארצכם – כן דרכי, להעביר את האומות ממדינה למדינה. היה לו לומר: אל ארץ טובה משלכם, שהרי לפתותם בא, אלא שידע שיכירו שדבריו שקר.
ארץ דגן ותירוש – זו אפריקי (ירושלמי שביעית ו׳:א׳).
To a land like you land. This is my custom to move the nations from province to province. He should have said, "to a land better than yours,⁠" because he came to persuade them, but he knew that they would recognize that his statement was false.⁠1 2
A land of grain and wine. This is Africa.
1. This custom was practiced in order to prevent any future attempts to regain independence. He realized that as long as a conquered nation remained in its own land, the people would ultimately rise up and rebel against their conquerors.
2. See Rashi, in Yeshayohu 36:17. The Gemara in Maseches Sanhedrin 94a, states that Sancheiriv did not say "to a land better than yours,⁠" because he did not want to denigrate Eretz Yisroel. As a result he was rewarded with the title "the great and noble Osenapar [=Sancheiriv],⁠" in Ezra 4:10.
עד באי – מכבוש ערים אחרות להושיב אתכם בה, ולקחתי אתכם אל ארץ – טובה, כארצכם ארץ דגן ותירוש.
עד בואי ולקחתי אתכם – כי כן עשה בכל הגוים אשר כבש, היה מגלה אותם מארצם ומשכן אחרים תחתיהם כדי שיהיו כלם נכבשים תחתיו. וכן עשה יוסף באנשי מצרים: ואת העם העביר אותו לערים (בראשית מ״ז:כ״א).
ארץ לחם וכרמים – אמר זה אחר שאמר ארץ דגן ותירוש כי אפשר שהדגן והתירוש יבואו לה מעיירות אחרות לרוב, כמו שאמר בצור, לפיכך אמר: ארץ לחם וכרמים, כי הארץ ההיא עושה לחם, ויש בה כרמים. וכן תרגם יונתן: ארעא חקלין וכרמין, ארעא דזיתהא עבדין משחא, והיא עבדא דבש.
כי יסית אתכם – הדגש תמורת הנח, כויסת את דוד (שמואל ב כ״ד:א׳), וכן בדגש: הסיתוך ויכלו לך (ירמיהו ל״ח:כ״ב).
אל ארץ – נכון זה ונכון מארץ. והוא דבק עם באי. ואם על כל פנים נרצה שיהיה דבק עם ולקחתי נכון זה גם כן.
ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם – רוצה לומר: ונהגתי אתכם אל ארץ טובה כמו ארצכם ואמר זה להם לבאר שלא יזוקו אם יגלה אותם לארץ אחרת כמו שעשה מעשרת שבטים והנה היה מניע ומבלבל האומות בזה הדרך כדי שלא יוכלו למרוד בו ולזה היה מרחיק אותם מעוזריהם והיה מקרב אותם אליו ואל עמו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כו]

עד בואי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם, ר״ל אל תחשבו שתמיד עוד כל ימי הארץ תשבו במקום הזה, כי אני אוליך אתכם אל ארץ טובה כמו ארצכם ארץ שיש בה דגן ותירוש ושאר הדברים והפירות כלם, כי כן היה עושה מלך אשור לכל הגוים אשר היה כובש, היה מוציא אותם מארצם ומעביר אותם לערים אחרים ומביא מגויי ארצו להתישב בארץ תחתיהם, כמו שעשה לעשרת השבטים בערי שמרון, ובזה היה מניע ומבלבל האומות ומרחיק אותם מעוזריהם ומקרב אותם אליו ואל עמו כדי שלא יוכלו עוד למרוד בו.
ואמר בסוף הטענה הזאת וחיו ולא תמותו, כלומר שאם ימאנו ימית אותם בחרב: ואחרי שהשלים הטענה הזאת הראשונה מהכח האנושי זכר השנית מהכח האלהי.
וחיו ולא תמותו – במקצת ספרים תמותו מלא וא״ו אך כפי המסורת דינו להיות חסר שלא נחשב זה עם ז׳ מלאים בסדר מקץ.
ותירוש – ענבי היין.
זית יצהר – זיתים המושכין שמן.
יסית – מלשון הסתה ופיתוי.
ולקחתי – אקח אתכם מפה, להוליך אל ארץ טובה כארצכם כי כן היה דרכו, להעביר את האומות שכבש מארצם לארץ אחרת.
וחיו – מה שאין כן אם תעמדו במרד.
כי יסית – אשר יסית.
וכך תחיו בשלווה עַד בֹּאִי אליכם, וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ טובה כְּאַרְצְכֶם1 (כי כך היתה דרכו, להעביר את האומות שכבש מארצם לארץ אחרת2), ולא תינזקו כי אקח אתכם אל3 אֶרֶץ אפריקה שהיא ארץ4 דָּגָן וְתִירוֹשׁ – וענבי יין5, אֶרֶץ אשר ממנה יוצא6 לֶחֶם וּמצויים בה7 כְרָמִים, אֶרֶץ אשר יש בה זֵית יִצְהָר – זיתים המוציאים שמן8 וּדְבַשׁ, וִחְיוּ – ותחיו וְלֹא תָמֻתוּ, מה שאין כן אם תעמדו במרד9, וְאַל תִּשְׁמְעוּ אֶל חִזְקִיָּהוּ מַלְכְּכֶם כִּי אשר10 יַסִּית – מסית ומפתה11 אֶתְכֶם לֵאמֹר – באומרו לכם יְהוָה יַצִּילֵנוּ מיד מלך אשור:
1. לכאורה היה לו לומר אל ארץ טובה משלכם, שהרי לפתותם בא, אלא שידע שיכירו שדבריו שקר, רש״י. ובתלמוד (סנהדרין צד.), נחלקו רב ושמואל, חד אמר מלך פיקח היה, וחד אמר מלך טיפש היה. מאן דאמר מלך פקח היה שאמר להם ״ארץ כארצכם״ ולא אמר טובה מארצכם כדי שלא יאמרו לו שהוא משקר, ומאן דאמר מלך טיפש היה משום שאמר להם ״ארץ כארצכם״ ומה יתרון בכך.
2. רש״י, מצודת דוד. והיה מעבירם ממקום למקום כדי לבלבל את האומות בדרך זו כדי שלא יוכלו למרוד בו, ולכן היה מרחיק אותם מעוזריהם והיה מקרב אותם אליו ואל עמו, רד״ק, רלב״ג.
3. רלב״ג.
4. והיא נקראת בתלמוד אפריקי (ירושלמי מסכת שביעית פרק ו׳ הלכה א׳), רש״י.
5. מצודת ציון.
6. רד״ק.
7. רד״ק.
8. כך משמע ממצודת ציון.
9. מצודת דוד.
10. מצודת דוד.
11. מצודת ציון.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(לג) הַהַצֵּ֥ל הִצִּ֛ילוּ אֱלֹהֵ֥י הַגּוֹיִ֖ם אִ֣ישׁ אֶת⁠־אַרְצ֑וֹ מִיַּ֖ד מֶ֥לֶךְ אַשּֽׁוּר׃
Has any of the gods of the nations ever delivered his land out of the hand of the king of Assyria?
מקבילות במקראתרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

הֲשֵׁיזָבָא שֵׁיזִיבָא דַחֲלַת עַמְמַיָא גְבַר יַת אַרְעֵיהּ מִיַד מַלְכָּא דְאַתּוּר.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כו]

והוא אמרו אל תשמעו אל חזקיהו כי יסית אתכם לאמר ה׳ יצילנו ההצל הצילו וגו׳, ר״ל שכחות האלהות כבר נפסדו ולא יעצרו כח בהנהגת הארץ.
איש וכו׳ – רצה לומר: כל אלוה את ארצו.
הַהַצֵּל הִצִּילוּ – האם הצילו אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם אִישׁ כל אלוה1 אֶת אַרְצוֹ מִיַּד מֶלֶךְ אַשּׁוּר?! הרי כוחות האלהות כבר נפסדו ולא יעצרו כח בהנהגת הארץ2:
1. מצודת דוד.
2. אברבנאל.
מקבילות במקראתרגום יונתןרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(לד) אַיֵּה֩ אֱלֹהֵ֨י חֲמָ֜ת וְאַרְפָּ֗ד אַיֵּ֛ה אֱלֹהֵ֥י סְפַרְוַ֖יִם הֵנַ֣ע וְעִוָּ֑ה כִּי⁠־הִצִּ֥ילוּא אֶת⁠־שֹׁמְר֖וֹן מִיָּדִֽי׃
Where are the gods of Hamath and of Arpad? Where are the gods of Sepharvaim, of Hena, and Ivvah? Have they delivered Samaria out of my hand?
א. כִּי⁠־הִצִּ֥ילוּ =א (אין געיה)
• ל=כִּֽי⁠־הִצִּ֥ילוּ (געיה)
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

אָן דַחֲלַת חֲמַת וְאַרְפַּד וְאָן דַחֲלַת סְפַרְוַיִם הֲלָא טַלְטִילוּנוּן וְאַגְלִיאוּנוּן אֲרֵי שֵׁיזְבוּ יַת שֹׁמְרוֹן מִן יְדָי.
הנע ועוה – אותם מלך אשור החריבם והגלם.
כי הצילו את שומרון – והשומרונים היו עובדים את אלהי ארם שהיו שכיניהם.
He exiled them and twisted them. The King of Ashur, destroyed them and exiled them.⁠1
Did they save Shomron. And the inhabitants of Shomron worshiped the gods of the Aromeans, who were their neighbors.
1. Alternatively, "Heina and Iva" were provinces or deities (Radak).
הנע ועוה – אותם מלך אשור, כל׳: החריבם והגלם.
כי הצילו את שמרון מידי – והשומרונים היו עובדין את אלהי ארם שהיו שכיניהם ועוד שירושלים ושומרון היו מספיקין טיפוסי עו״ז לכל האומות, דכת׳: ופסיליהם מירושלים ומשמרון (ישעיהו י׳:י׳).
הנע ועוה – שמות מדינות או שמות אלהים אחרים. ולדעת יונתן פירושו: הניע ועוה אותם מארצם, שתרגם: הלא טלטילונון ואגליאונון.
כי הצילו את שומרון מידי – בתמיה. וכי י״י אלהיכם שאתם בוטחים בו הצילו את שומרון מידי שתחשבו שיציל את ירושלים מידי? וכן הוא אומר בישעיה: וכי הצילו (ישעיהו ל״ו:י״ט) – בוי״ו, שידמה ענין תמיהה.
וי״מ: וכי הצילו העגלים את שמרון מידי.
חמת ארפד ספרוים הנע ועוה – הם שמות מדינות ויעיד על זה מ״ש אח׳ זה ומלך לעיר ספרוים הנע ועוה.
כי הצילו את שומרון מידי – הנה קצר בזה המאמר בהתחלתו קצר הנשוא ובסופו קצר הנושא והרצון בו איה אלהי חמת וארפד האם הצילו חמת וארפד מידי איה אלהי ספרוי׳ הנע ועוה האם הצילו אלו המדינו׳ מידי איה אלהי שומרון כי הצילו את שומרון מידי והנה הקיש ודמ׳ הש״י לאלו האלילים אשר הם הבל ואין בם מועיל ועל זה קרעו בגדיהם השומעי׳ דבריו מפני מה שחרף וגדף רבשקה הש״י והמלך קרע בגדיו ונתכסה בבגדי שק לצער עצמו כדי שירחם הש״י עליו ובא בית י״י להתפלל שם.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כו]

והביא עדים בדבר איה אלהי חמת וארפד, שלא הצילו הערים ההם. איה אלהי ספרוים הנע ועוה, שהם ערים אחרות, האם הצילו אלו המדינות מידי כי הצילו את שמרון מידי? וכאן חסר הנושא, ופירושו רוצה לומר, דלמא שהצילו אלהי שמרון את שמרון מידי? והנה הקיש ודמה השם יתברך לאלו האלילים אשר הם הבל ואין בם מועיל.
הנע – מלשון נע.
ועוה – מלשון עוות ועקום.
הנע ועוה – הניעם ממקומם והעקימם.
כי הצילו – וכי אלהי שמרון הצילו את שומרון מידי.
את שמרון מידי – מקרא קצר והיה צ״ל ואיה אלהי שומרון, וכי (לשון תימא) הצילו את שומרון מידי, או נאמר שבני שומרון לא עבדו את ה׳ שלפי דעת העמים היה אלהי ארצם ובחרו באלילים זרים ע״כ לא שאל איה אלהיהם.
כי יציל ה׳ וגו׳ – מתחלה לא היתה כונת סנחריב לחרף את ה׳ אלהי ישראל כי בשמעם נאצותיו בודאי ירבה בטחונם באלהיהם שיעניש למחרפו, ובכן לא יועילו דבריו לדבר על לבם לצאת אליו, וכן מצאנו שאמר (כ״ה) המבלעדי ה׳ עליתי וגו׳ – רק לבסוף נפתה בגאות לבו וחרף וגידף.
אַיֵּה – היכן הם אֱלֹהֵי מדינות1 חֲמָת וְאַרְפָּד שבארם?! אַיֵּה – היכן הם אֱלֹהֵי מדינת סְפַרְוַיִם הֵנַע וְעִוָּה2 שבארם אשר החרבתי והגלתי?!⁠3 כִּי – וכי אלילים אלו אשר עבדתם4 או אלהיכם5 הִצִּילוּ אֶת שֹׁמְרוֹן מִיָּדִי?!:
1. רלב״ג.
2. יש מי שמבאר היכן אלוהי הֵנַע וְעִוָּה שאף הן היו ערים אחרות, אברבנאל.
3. רש״י.
4. רש״י.
5. אברבנאל, מצודת דוד.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(לה) מִ֚י בְּכׇל⁠־אֱלֹהֵ֣י הָאֲרָצ֔וֹתא אֲשֶׁר⁠־הִצִּ֥ילוּ אֶת⁠־אַרְצָ֖ם מִיָּדִ֑י כִּֽי⁠־יַצִּ֧יל יְהֹוָ֛הי״י֛ אֶת⁠־יְרוּשָׁלַ֖͏ִם מִיָּדִֽי׃
Who from among all the gods of the countries has delivered their country out of my hand, that Hashem should deliver Jerusalem out of my hand?⁠"
א. הָאֲרָצ֔וֹת =א (אין געיה)
• ל=הָֽאֲרָצ֔וֹת (געיה)
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירלב״ג תועלותאברבנאלמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

מַן בְּכָל דַחֲלַת מְדִינָתָא דְשֵׁיזִיבוּ יַת אַרְעֲהוֹן מִן יְדָי אֲרֵי יְשֵׁיזִיב יְיָ יַת יְרוּשְׁלֵם מִן יְדָי.

רמז רלט

מי בכל אלהי הארצות אשר הצילו את ארצם מידי – דרש ר׳ אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי מאי דכתיב לא מרבכם מכל העמים חשק וגו׳ (דברים ז׳:ז׳), אמר הקב״ה לישראל אני חושק בכם שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטים עצמכם נתתי גדולה לאברהם ואמר ואנכי עפר ואפר (בראשית י״ח:כ״ז), נתתי גדולה למשה ולאהרן אמרו ונחנו מה, נתתי גדולה לדוד אמר ואני בער ולא אדע (תהלים ע״ג:כ״ב), אבל עו״א אינם כן. נתתי גדולה לנמרוד – אמר הבה נבנה לנו עיר (בראשית י״א:ד׳), לפרעה – אמר מי י״י אשר אשמע בקולו (שמות ה׳:ב׳), לסנחריב – אמר מי בכל אלהי הארצות אשר הציל את ארצם מידי, לנבוכדנאצר – אמר אעלה על במתי עב (ישעיהו י״ד:י״ד), לחירם מלך צור – אמר אני מושב אלהים ישבתי (יחזקאל כ״ח:ב׳).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כו]

ולכן זכר שמרון בכללם להגיד שהשם יתברך הוא כאחד מהם, ולכן אבד כחו כאשר אבדו שאר האלוהות את כחותם ולא יכול מפני זה להציל ארצו שמרון ושכן לא יציל את ירושלים. והתבונן שרבשקה בדברים הראשונים אשר דבר אל אליקים וחבירו לא דבר דבר כנגד השם יתברך, והורה בדבריו שלהיותו מזרע היהודים היה חס על כבוד קונו, ולזה אמר כנגד חזקיהו הלא הוא הסיר את מזבחותיו כמתרעם עליו לכבוד השם, ואמר גם כן המבלעדי ה׳ עליתי על המקום הזה, ולכן מצא אליקים מקום לתפשו בדבריו ולאמר לו ואל תדבר עמנו יהודית באזני העם, שכוונתו בזה שמפני כבודו היו מיעצים אותו שלא ידבר יהודית פן יחשדוהו שהיה באמונתו כבן ישראל, וכדי להסיר רבשקה החשד הזה עמד וקרא בקול גדול הדברי׳ השניים כנגד העם, ובהם לא שמר כבוד המקום כמו שעשה בדברים הראשונים, אבל גדף את השם וחרף אותו באמרו שהיה ענינו וכחו כמו האלילים, וכל זה להסיר עצמו מן החשד, כי משומד יהודי היה.
מִי בְּכָל אֱלֹהֵי הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִצִּילוּ אֶת אַרְצָם מִיָּדִי?! הרי אין כזה אלוה, ומדוע אם כן אתם חושבים כִּי יַצִּיל יְהוָה אֶת יְרוּשָׁלִַם מִיָּדִי1?:
1. ובמדרש, דרש ר׳ אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי, מאי דכתיב ״לא מרבכם מכל העמים חשק״ וגו׳?, אמר הקב״ה לישראל, אני חושק בכם שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטים עצמכם, נתתי גדולה לאברהם ואמר ״ואנכי עפר ואפר״, נתתי גדולה למשה ולאהרן אמרו ״ונחנו מה״, נתתי גדולה לדוד אמר ״ואני בער ולא אדע״, אבל עובדי אלילים אינם כן, נתתי גדולה לנמרוד אמר ״הבה נבנה לנו עיר״, לפרעה אמר ״מי ה׳ אשר אשמע בקולו״, לסנחריב אמר ״מי בכל אלהי הארצות אשר הציל את ארצם מידי״, לנבוכדנאצר אמר ״אעלה על במתי עב״, לחירם מלך צור אמר ״אני מושב אלהים ישבתי״, חולין פט., ילקוט שמעוני.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירלב״ג תועלותאברבנאלמקראות שלובותהכל
 
(לו) וְהֶחֱרִ֣ישׁוּ הָעָ֔ם וְלֹא⁠־עָנ֥וּא אֹת֖וֹ דָּבָ֑ר כִּֽי⁠־מִצְוַ֨ת הַמֶּ֥לֶךְ הִ֛יא לֵאמֹ֖ר לֹ֥א תַעֲנֻֽהוּ׃
But the people held their peace, and did not answer him a word; for it was the king's commandment, saying, "Do not answer him.⁠"
א. וְלֹא⁠־עָנ֥וּ =א (אין געיה)
• ל=וְלֹֽא⁠־עָנ֥וּ (געיה)
מקבילות במקראתרגום יונתןר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

וּשְׁתִיקוּ עַמָא וְלָא אֲתִיבוּ יָתֵיהּ פִּתְגָמָא אֲרֵי תַפְקֵידַת מַלְכָּא הִיא לְמֵימָר לָא תְתִיבוּנֵיהּ.
וְהֶחֱרִישׁוּ הָעָם וְלֹא עָנוּ אֹתוֹ דָּבָר – [פועל בזמן] עבר, והוי״ו לא הפכה אותו [לעתיד]. והיה צריך להיות: ״ויחרישו״, וכמותו בביטוי ובמובן: ״וְהֶחֱרִשׁ יַעֲקֹב עַד בֹּאָם״ (בר׳ לד, ה).⁠1
כִּי מִצְוַת הַמֶּלֶךְ הִיא – כלומר פקד עליהם וציווה אותם, שלא יענו לרבשקה ושלא ישוחחו עמו.
1. ראה ריב״ג, אללמע, עמ׳ 54, שו׳ 18 (הרקמה, עמ׳ סח, שו׳ 24-18), בעניין וי״ו לפני פועל בעבר המשנה את זמן הפועל לעתיד; ריב״ג, אללמע, עמ׳ 307, שו׳ 16-1 (הרקמה, עמ׳ שכב, שו׳ 19-6), בעניין הפועל בעבר במובן עתיד וההיפך.
והחרישו העם ולא ענו אותו דבר מאצ׳י ולם תגירה אלואו וחקה ויחרישו ומתלה פי אללפט׳ ואלמעני והחריש יעקב עד בואם
כי מצות המלך היא אי אנה אמרהם ואוצאהם אן לא יג׳אובו רבשקה ולא יכאטבוה
הארבעה עשר הוא להודיע שאין ראוי לאדם שיענה על הדברים שיאמרו לו בעתות הרעה והצרה אך ישבע בחרפה אולי יתעשת האלהים לו וירחמהו ויצילהו מהצרה ההיא ולזה ספר שלא ענו העם דבר לרבשקה כי מצות המלך היא לאמר לא תענוהו.
ומפני הדברים השניים האלה קרעו בגדיהם אליקים וחבריו, מפני מה שחרף וגדף את השם, עם היות שלא ענו אתו דבר כי כן צוה להם המלך:
והחרישו – שתקו.
מצות המלך היא וגו׳ – או היה שם חזקיהו גם הוא על החומה וצוום, או מתחלה הבין שרבשקה ידבר קשות וצוה גם לשרים גם לעם שלא יענוהו.
וְהֶחֱרִישׁוּ – ושתקו1 הָעָם אשר שמעו דברים אלו וְלֹא עָנוּ אֹתוֹ – לו שום דָּבָר, כִּי מִצְוַת – ציווי הַמֶּלֶךְ הִיא – כך היה לֵאמֹר – שאמר לעם לֹא תַעֲנֻהוּ – תענו לו:
1. מצודת ציון.
מקבילות במקראתרגום יונתןר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעבריתר׳ תנחום הירושלמי ערביתרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(לז) וַיָּבֹ֣א אֶלְיָקִ֣ים בֶּן⁠־חִלְקִיָּ֣ה אֲשֶׁר⁠־עַל⁠־הַ֠בַּ֠יִת וְשֶׁבְנָ֨א הַסֹּפֵ֜ר וְיוֹאָ֨ח בֶּן⁠־אָסָ֧ף הַמַּזְכִּ֛יר אֶל⁠־חִזְקִיָּ֖הוּ קְרוּעֵ֣י בְגָדִ֑ים וַיַּגִּ֣דוּ ל֔וֹ דִּבְרֵ֖י רַבְשָׁקֵֽה׃
Then Eliakim the son of Hilkiah, who was over the household, and Shebna the scribe, and Joah the son of Asaph the recorder, came to Hezekiah with their clothes torn, and they told him the words of Rab-shakeh.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

וַאֲתָא אֶלְיָקִים בַּר חִלְקִיָה דִמְמַנָא עַל בֵּיתָא וְשֶׁבְנָא סַפְרָא וְיוֹאָח בַּר אָסָף דִמְמַנָא עַל דָכְרָנַיָא לְוַת חִזְקִיָהוּ מְבַזְעִין לְבוּשֵׁיהוֹן וַחֲוִיאוּ לֵיהּ יַת פִּתְגָמֵי רַבְשָׁקֵה.
קרועי בגדים – על ששמעו גידופי השם.
With torn garments. Because they heard blasphemies of the Name [of God].⁠1
1. See Maseches Sanhedrin 60a. One who hears another Jew blaspheme God must rend his clothing. Ravshokei's blasphemy was in comparing God to the pagan deities (Radak). Alternatively, they rend their clothing on account of the terrible news and threats that they just heard, an event similar to II Shemuel 13:31 and II Melakhim 5:7.
קרועי בגדים – על שמיעת חרף אלהים.
קרועי בגדים – רז״ל פי׳ כי בעבור ששמעו ברכת השם קרעו בגדיהם, וסמכו מזה הפסוק כי כל השומע ברכת י״י חייב לקרוע, ואותו קרע אינו מתאחה לעולם. ואינו חייב לקרוע אלא אם כן שומע הגדוף מישראל, והם שקרעו ששמעו מרבשקה לפי שקבלה היתה בידם כי רבשקה ישראל מומר היה. ומה חירוף אמר רבשקה שקרעו בגדיהם? כששמעו שאמר מי בכל אלהי הארצות אשר הצילו את ארצם מידי כי יציל י״י את ירושלים מידי (מלכים ב י״ח:ל״ה) אין לך גידוף גדול מזה שהשוה בורא הכל לאלהי עץ ואבן והסיר היכולת מהבורא וכן האל יתברך חשב לו דבריו לחירוף וגידוף ואמר עליו את מי חרפת וגדפת (מלכים ב י״ט:כ״ב) ואמר ביד מלאכיך חרפת י״י (מלכים ב י״ט:כ״ג).
האחד עשר היא להודיע שהוא ראוי שיקרע האדם בגדיו בשמעו חלול השם הנכבד ולזה ספר שקרעו בגדיהם שומעי אלו החרופים וגדופין מפי רבשקה וגם חזקיה קרע בגדיו כששמע זה מפי שלוחיו ששלח שם אל רבשקה.
ויבא אלהים בן חקליהו וגומר. ספר הכתוב שאליקים בן חלקיה, שהיה ממונה על בית המלך ושבנא הסופר ויואח בן אסף המזכיר כאשר שמעו דברי רבשקה באו אל המלך חזקיהו קרועי בגדים והגידו לו הדברים כלם, והנה בספר ישעיהו אמר (ישעי׳ כ״ב ט״ו) לך בא אל הסוכן הזה על שבנא אשר על הבית, והורה ששבנה היה ממונה על הבית לא אליקים, ואולי בראשונה היה שבנא על הבית ואח״כ נתנו שררתו לאליקים. וחז״ל (סנהדרין כ״ו ע״א) אמרו ששבנה וסיעתו מרדו, ושכתב שבנא כתב אחד והשליכו עם החץ שירה למחנה אשור והיה כתוב בו שבנה וסיעתו השלימו חזקיהו וסיעתו לא השלימו, וכאשר יצא עם סיעתו מירושלם ללכת לסנחריב בא גבריאל וסגר דלתות העיר בפני סיעתו, וכשבא שבנה אצל סנחריב אמר לו היכן סיעתך? א״ל חזרו להן לירושלם, נקבוהו בעקביו ותלוהו בזנבי הסוסים והיו מגררים אותו על הקוצים ועל הברקנים. והנכון הוא שמרדו היה מעת שבא מלך אשור על ערי יהודה אבל היה בסתר ולא היה מראה עצמו מורד, וכן במעשה הזה בא קרוע בגדים מראה עצמו עצב ולבו לא נכון, והנביא גלה דעתו לחזקיה והורידוהו מפקידותו ונשאר סופר המלך, והפקיד אליקים על הבית:
ויבא אליקים וגו׳ ויגידו לו דברי רבשקה – אי משכחת נסחי דכתוב בהו לו את דברי. הם אליבא דמדינחאי אבל למערבאי כתיב ויגידו לו דברי וכן מצאתי בספרים המדוייקים ובאחד מהם נכתב בצדו יפה חסר את.
קרועי בגדים – על ששמע דברי רבשקה, המחרף ומגדף כלפי מעלה, להדמותו לאלהי עמי הארצות.
ויבא וגו׳ – אל תוך העיר.
קרועי בגדים – מצרתם על מה ששמעו מפי רבשקה שסנחריב רוצה להגלותם מעל ארצם.
וַיָּבֹא אֶלְיָקִים בֶּן חִלְקִיָּה אֲשֶׁר עַל הַבַּיִת וְשֶׁבְנָא הַסֹּפֵר1 וְיוֹאָח בֶּן אָסָף הַמַּזְכִּיר אֶל חִזְקִיָּהוּ קְרוּעֵי בְגָדִים על ששמעו את גידופי ה׳2 מפי רבשקה המחרף ומגדף כלפי מעלה, לדמותו לאלוהי עמי הארצות3, וַיַּגִּדוּ לוֹ את דִּבְרֵי רַב שָׁקֵה:
1. וחז״ל (סנהדרין פ״ג כ״ו ע״א) אמרו שֶׁשֶׁבְנָה וסיעתו מרדו, ושכתב שֶׁבְנָה כתב אחד והשליכו עם החץ שירה למחנה אשור, והיה כתוב בו שֶׁבְנָה וסיעתו השלימו (עם מלך אשור) חזקיהו וסיעתו לא השלימו, וכאשר יצא שֶׁבְנָה עם סיעתו מירושלם ללכת לסנחריב, בא גבריאל וסגר דלתות העיר בפני סיעתו, וכשבא שֶׁבְנָה אצל סנחריב אמר לו סנחריב היכן סיעתך? א״ל חזרו להן לירושלים, נקבוהו בעקביו ותלוהו בזנבי הסוסים והיו גוררים אותו על הקוצים ועל הברקנים. והנכון הוא שהמרד שלו היה מעת שבא מלך אשור על ערי יהודה, אבל היה בסתר ולא היה מראה עצמו מורד, ולכן במעשה הזה כשבא קרוע בגדים הראה עצמו עצוב ואולם לא כך היה בליבו, והנביא גילה דעתו לחזקיה והורידוהו מפקידותו ונשאר סופר המלך, והפקיד אליקים על הבית, רד״ק.
2. רש״י, רד״ק, אברבנאל, מצודת דוד. מכאן למדו חז״ל (מו״ק כו.) שצריך לקרוע על ברכת ה׳ אחד השומע ואחד השומע מהשומע.
3. רד״ק, מצודת דוד.
מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

מלכים ב יח – נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על⁠־התורה, מקבילות במקרא מלכים ב יח, עולם המקרא מלכים ב יח, תרגום יונתן מלכים ב יח, ילקוט שמעוני מלכים ב יח, רש"י מלכים ב יח, ר"י קרא מלכים ב יח – מהדורת פרופ' שמעון עפנשטיין, ברשותם האדיבה של מוסד הרב קוק (כל הזכויות שמורות), רשב"ם המשוחזר מלכים ב יח, רד"ק מלכים ב יח, ר׳ תנחום הירושלמי תרגום לעברית מלכים ב יח, ר׳ תנחום הירושלמי ערבית מלכים ב יח, ר׳ בנימין ב"ר יהודה מלכים ב יח, ר"י אבן כספי מלכים ב יח, רלב"ג מלכים ב יח, רלב"ג תועלות מלכים ב יח, אברבנאל מלכים ב יח, מנחת שי מלכים ב יח, מצודת ציון מלכים ב יח, מצודת דוד מלכים ב יח, מלבי"ם מלכים ב יח, הואיל משה מלכים ב יח, מקראות שלובות מלכים ב יח – מקראות שלובות על נביאים וכתובים, באדיבות המהדיר הרב אליהו חדד

Melakhim II 18, Biblical Parallels Melakhim II 18, Olam HaMikra Melakhim II 18, Targum Yonatan Melakhim II 18, Yalkut Shimoni Melakhim II 18, Rashi Melakhim II 18 – The Metsudah Tanach Series (Lakewood, NJ) (CC BY 3.0), R. Yosef Kara Melakhim II 18, Rashbam Reconstructed Melakhim II 18, Radak Melakhim II 18, R. Tanchum HaYerushalmi Hebrew Translation Melakhim II 18, R. Tanchum HaYerushalmi Arabic Melakhim II 18, R. Binyamin b. Yehuda Melakhim II 18, R. Yosef ibn Kaspi Melakhim II 18, Ralbag Melakhim II 18, Ralbag Toalot Melakhim II 18, Abarbanel Melakhim II 18, Minchat Shai Melakhim II 18, Metzudat Zion Melakhim II 18, Metzudat David Melakhim II 18, Malbim Melakhim II 18, Hoil Moshe Melakhim II 18, Mikraot Sheluvot Melakhim II 18

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×